גמילה מטיטולים

סיון שלום,
א. אינני יודעת. העובדה שהילד מיידע כשעושה חלק מהצרכים, או לפעמים, פירושה שמתחילה אצלו מודעות לנושא, אבל השליטה בהפרשות היא תהליך מורכב, וכולל כמה היבטים, בעיקר - יכולת התאפקות. באופן סטטיסטי, גיל שנה ותשעה חדשים הוא מוקדם מאד לגמילה (הגיל הממוצע הוא יותר קרוב לשנתיים וחצי).
ב. אין גיל "אידיאלי" ! כל ילד והקצב שלו. הסימן ההתנהגותי הוא המבחן : היכולת של הילד להודיע שיש לו צורך ללכת לשרותים, ולהתאפק מהפרשה עד שיגיע לשרותים.
ג. בהחלט יכול להיות, ששתי התמודדויות מקבילות הן קשות לילד. הרבה פעמים, כשילד נכנס לגן חדש וצריך להסתגל (כמו גם במצבי שינוי אחרים, כגון הולדת ילד נוסף) אנו רואים נסיגה בהתנהגות, המתבטאת פעמים רבות בחזרה להרטבה, ואי-שליטה בצרכים. לכן, ההנחייה שלנו היא לא ליזום חינוך לגמילה במצבי שינוי או משבר.
כל טוב!

סיון שוב שלום,
הרגלי שינה אינם מקודשים, ויש לגביהם גישות שונות, תלוי בהורים ובצרכיהם. אף פעם לא מאוחר לתקן הרגל שמפריע, אלא שלפעמים ה"תיקון" איננו קל, ומצריך זמן להתרגל להרגל החדש.
באופן ענייני לשאלתך : כללית ועקרונית, זו החלטה שלכם, אם אתם מוכנים לאפשר לו לישון אתכם, במיטה שלכם או לידכם, או לא!. אם לא, עליכם להיות מוכנים היום לעמוד על שלכם באופן עקבי, גם אם זה כרוך בבכי. בסופו של דבר, הילד ילמד שאין לו ברירה. בד"כ, זה לוקח כשבועיים-שלושה.
לגבי מיטת-נוער - לפעמים ילדים מעדיפים אותה אחרי גיל מסויים, אבל בעיקר משום שאפשר לצאת ממנה בקלות, וכך הם גם מגיעים יותר בקלות למיטת ההורים.

לגבי התפתחות השפה - היא בהחלט מרשימה ויוצאת דופן יחסית לממוצע, והיא מעידה על יכולת שכלית טובה. ואולם - בגיל זה, היא, לצערנו, עדיין איננה מנבאת מצויינות בהמשך. בהחלט ייתכן, שילד יתפתח באופן יוצא דופן בתחילה, ואח"כ יאיט את קצב ההתפתחות, ובגיל 7-8 יהיה ילד ממוצע. (וכמובן שאפשר שיקרה גם ההיפך).
המשיכו לטפח אותו, ולקוות שישמור על כישוריו גם בהמשך.
כל טוב!