ביישנות קיצונית

שלום, אשמח לשמוע דעה בקשר לבעיה שקיימת אצל בני בן החמש. מאז ומתמיד הוא היה ילד ביישן אך בתקופה האחרונה ועם התבגרותו העניין החריף. הוא ילד חכם, מתוק וכשהוא נפתח אז הוא מאוד תקשורתי, משחק יפה ואפילו שובב לא קטן. אבל.... עד שהוא נפתח לוקח לעתים זמן רב ולפעמים הוא בכלל לא מסכים להפתח. ומדובר גם במשפחה קרובה שעמם הוא מתראה בתדירות גבוהה (לדוג':בכל ארוחת שישי הוא מתבייש מחדש במשך חצי שעה ולא מוכן להגיד שלום לאף אחד מבני המשפחה). גם בגן הגננת מדווחת על כך שיש ילד או שניים המועדפים עליו(ואיתם הוא ממש מתקשר יפה) ועם האחרים הוא לא יוצר קשר כמעט. הילדים קוראים לו ורוצים בקרבתו והוא כאילו רוצה אך מביישנותו הוא נמנע ומתעלם מהזמנותיהם. הוא נלחץ מאירועים גדולים, ימי הולדת או בכלל מעצם השארותו לבד אצל חבר (לא מוכן להשאר אצל חבר לבד). המשפחה הקרובה לא מבינה מה 'עובר עליו' כיוון שהוא יכול לשחק עם בני הדודים וכו' מאוד יפה ולפגוש אותם למחרת ושוב פעם להתעלם במשך חצי שעה, להשפיל מבט, לא לענות לאף אחד וכו'. הם ממש 'נפגעים' ממנו שהוא מסרב לומר שלום או מזל טוב לאנשים שממש קרובים אליו. זה ממש מתסכל אותנו שבכל ארוחה או אירוע הכי קטן שיהיה הוא מסתגר ונפתח רק אחרי זמן רב או שבכלל לא ומפנה לכולם את גבו. הוא מביע את רגשותיו מאוד יפה, ואמר לי כמה פעמים שהוא מאוד רוצה ללכת למקומות/ לשחק עם ילדים/ להשתתף במסיבה אך מתבייש ואפילו פרץ בבכי והביע את התסכול שלו מעצמו. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים איך ניתן לעזור לו. אציין גם שבני הוא ילד יחיד ונראה כי הדבר לא תורם לבעייתו.