שאלת התפתחותית סבוכה,סליחה על האורך

שלום!
בננו, ילד ראשון ובינתיים יחיד, בן שנתיים ו10.
אני עוסקת במצוע טיפולי ובעלי איש חינוך.
הילד מאוד מפותח, בעיקר ורבלית, מדבר ומבין כמו ילד בן 3+ (לפי מנהלת המעון והתרשמות שלנו). מבחינת מוטוריקה וכו' מותאם לגילו. כשהיה בן כמה חודשים היה חשש להיפוטוניה אך אחרי מפגש אחד עם פיזיוטרפיסטית זה נשלל.
לילד יש מספר קשיים קטנים אך מדאיגים:
1. קושי בהסתגלות, בעיקר סביב הכניסה למעון חדש בגיל שנה, וכן הכניסה למקומות חדשים (בתים זרים, בדיקת רופא), הוא מסתגר ונצמד אלינו, לוקח לו הרבה זמן להיפתח.
(הדבר הזה מאוד השתפר בחודשים האחרונים, פעם היה מאוד בוטה, היום פחות).
2. קושי עם מקומות גדולים או הומי אדם (אירועים, חדר אוכל של פנימיה שבעלי עובד בה). שוב- הוא מסתגר ונצמד אלינו ולוקח לו זמן להיפתח. גם זה מאוד נרגע בחודשים האחרונים.
3. נבהל בקלות מרעשים חזקים, וממש נכנס להיסטריה.
4. מידי פעם הוא פתאום כאילו לא שומע או לא מבין ויכול לשאול על אותו משפט המון פעמים "מה?" "מה?", למרות שאין רעש מיוחד. ניכר שמעצבן אותו שהוא לא מצליח לשמוע/להבין. בדיקת השמיעה של טיפת חלב עברה בהצלחה.

לפני יותר מחצי שנה היינו בבדיקת התפתחות רגילה בטיפת חלב בה הוא היה עייף ורעב, ולא שיתף פעולה בכלל. ראוי לציין שהאחות הייתה חדשה ולא הכירה אותו כלל.
לאחר הבדיקה היא התקרשה להציע לקחת אותו למכון להתפתחות הילד לבדיקה, גם לאור הבדיקה שלה וגם לאור הדברים שכתבתי כאן, שהיא שקראה בתיק. היא אמרה שאולי מדובר בגירוי יתר. אני לא מאוד מתמצאת במונחים אך לא מדובר בגירוי יתר תחושתי, לפחות לא על פי בדיקות והרגשה שלנו. (אף פעם לא הציק לו פתק בחולה או כל סוג של מגע).

פנינו לרופא הילדים ולמנהלת המעון (בו הוא נמצא שנה שניה). שניהם אמרו שלא נראה להם שיש בעיה מיוחדת, אך הרופא נתן לנו הפניה למקרה שכן נרצה לבדוק.
התייעצנו עם רופאת ילדים אחרת, והיא אמרה שאולי דווקא מדובר במשהו נוירולוגי ושכדאי ללכת לבדוק ואולי אפילו לעשות eeg.

קיבלנו שאלון הכנה לבדיקה בהתפחתות הילד (אנחנו בקופ"ח כללית מחוז ירושלים). ראינו שהשאלות כלל לא קשורות לבעיות שאנו רואים, ולהפך, בכל השאלות הוא נמצא ברמה הגבוהה ביותר.

התקשרנו למכון להתפחתות הילד להתייעץ האם הם המקום הנכון עבורנו, היועצת שם שמעה את כל הסיפור ואמרה שבאמת אין לנו מה לחפש אצלם מכיוון שהם עוסקים רק בעיכובים התפתחותיים. היא הציעה לפנות לבריאות הנפש לאבחון נפשי. אנו ממש לא חושבים שהדברים עד כדי כך חמורים.

אשמח לשמוע את חוות דעתכם- האם בכלל יש צורך באבחון ואם כן מאיזה סוג?