אמא מודאגת

שלום,
בני בן שנתיים וחצי. ילד מקסים מלא בשמחת חיים וחיוכים.
כבר בגיל צעיר יותר, הבחנתי כי הוא מתקשה להתמיד בפעילויות שונות (לשחק בקוביות, כדור להקשיב לסיפורים). בחודשים האחרונים חלה התקדמות משמעותית ואף מפתיעה - הוא מקשיב לשניים עד שלושה סיפורים ברצף, מצייר בטושים ובצבעים, מרכיב פאזלים ומשחק עימי במשחקי קופסא.
גם המשחק הסוציודרמטי מוסיף ומתפתח - הוא "עורך" לנו ארוחות, משוחח עם הבובות שלו ועוד. הוא יודע להביע את עצמו מצוין בעל-פה, אוצר המילים שלו הולך וגדל והוא מחבר משפטים עם 4-5 מילים.
בפן הבריאותי חווינו עימו תקופות לא פשוטות - הוא ילד רגיש מאוד הסובל מהתקפי אסטמה קשים. הוא הוא היה מאושפז מספר פעמים ואנחנו מגיעים לחדר מיון לעיתים קרובות.
הקושי המשמעותי עולה בגן. על פי הדיווח הוא מסוגר יותר בגן, לא מרבה להשתתף בפעילויות ולשחק, מתקשה להתמיד במשימות ויוצר מעט קשרים חברתיים.
לפני מספר ימים אחת המטפלות אף רמזה לי שכדאי לפנות לאבחון ולשלול אוטיזם. כמובן שחשתי שהעולם חרב עליי.
האם יש סיבה לדאגה??? מדוע ישנו פער כל כך משמעותי בין ההתנהגות בגן לבין ההתנהגות בבית?
רק אציין, שכאשר אני נמצאת עימו בגינה הוא מחייך ומגיב לאנשים, משחק עם ילדים בכדור וכו'. אני מודאגת ומעט מבולבלת... מחכה לשמוע את חוות הדעת.
תודה מכל הלב.