חוסר במשיכה מינית

מתוך החלק הראשון שאת מתארת לא עולה בעיני שום בעיה, כלומר זה לגמרי לגיטימי בעיני שבתוך התהליך הזוגי של קיום יחסי מין, יהיו רגעים של התכנסות והתמקדות פנימית, שבה אנחנו עם עצמנו, ואנחנו קשובים ומפנטזים ונמצאים רגע לבד.
לנשים זה אפילו קריטי לחשוב על עצמן ולהרגיש בנוח, כדי לשחרר את הגוף והנפש בכדי להגיע לאורגזמה. זה נהדר.
החלק השני מעורר שאלות
מה קרה שמעולם לא נמשכת לאף אחד?
האם את חוששת?
האם יש זיכרון שמעלה כאב?
האם יש חשש להתמסר לקשר זוגי ולהמשך באופן עוצמתי?
אשמח אם תוכלי לענות וננסה לפתח את זה...

תודה על המענה.
אני מרגישה הרבה פעמים שאני לא מצליחה לראות את הבן אדם שמולי. אני רואה רק את ההרגשה שהוא נותן לי ומשם אני קובעת אם מתאימה לי הנוכחות שלו או לא.
זה לא רק בזוגיות, זה בכל תקשורת עם בני אדם.
חשוב לי לציין שאני כן מעניקה ומעניקה הרבה למי שנותן לי להרגיש טוב, אבל אני לא מצליחה לראות בהם מעבר לכלי שמשפר לי את ההרגשה ואני צריכה לטפח אותו או לזרוק אותו בהתאם.
יכול להיות שזו הרגשה טבעית? עד כמה זה נורמלי להרגיש ככה?
אני לא יודעת אם זו טעות ואם אפשר בכלל לתקן את זה?

אני לא אוהבת את המילה לתקן כי זה נשמע שמשהו לא בסדר בך
וכולנו בסדר, אף אחד לא מושלם, אבל לכולנו יש פצעי ילדות, כולנו מושפעים מהבית שגדלנו בו והיחסים שפתחנו עם המשפחה שלנו, ההורים ודמויות משמעותיות אחרות שהיו בחיינו.
אני ממליצה על הספר של הרוויל הנדריקס בהקשר הזה "לבסןף מוצאים אהבה".
גם טיפול יכול לעזור, ללמוד להיות במקום שבו את רואה את האחר, את הצרכים שלו, את הבקשות שלו, את מה שהוא עבורך. גם ברמה המיניות וגם ברמה האינטימית.
זה כל כך חשוב, ואפילו עוד יותר כשאת כה צעירה.
זה נותן הרבה יותר אפשרות לשינוי ולצמיחה
בהצלחה