בתוליות בגיל מבוגר- התייעצות

היי,
טוב אז זו בעיה נוראית..כי ברור לי שלא יהיו לי ילדיםוגם בנ"ז.

אז בגדול ביחס לחברותיי בגיל הנעורים כן היו מתחילים איתי ובכלל אני לא חייזר.וגם כשהייתי יוצאת.
אבל הכל הסתבך לי הן מבחינה רגשית מינית והן מבחינה גופנית.
זה התחיל במודעות יתר ובבישנות כלומר מה יגידו עליי שיש לי חבר כי לאף אחת עוד לא היה. הקטע שתמיד הייתי מסרבת.
זה ממשיך גם לטבעות על השיניים, רזון קיצוני שתמיד העירו לי על הגוףך שגרם להסתגרות ושנאה עצמית המון שנים עד גיל 30+, חוסר התפתחות חזה , קבלת מחזור בגיל 16 ועוד...
בקיצור מחסור בחוויות מיצידי= הימנעות.

במקביל מבחינה נפשית, הייתי מאוד מאוד עצובה גם בגילאי 20. הורי היו בהליגי גירושין ממש קשים והיה לי חשש לגבי המצב הכלכלי , היחסים בזוגיות שלהם גרמה לי לתפיסת עולם פימניסטית יש לי אחות עם נכות , צרכים מיוחדים והייתי מטפלת בה עד היום בעצם וכל זה מכניס לדאון...
סקיצור איך אומרים כשיש מלחמה אז הראש לא בסקס...

ושוב נחזור לבישנות, הייתי מתבישת להביא הביתה בחורים הרגשתי שונה, גם בגלל מצב כלכלי..

מאחר והייתי מושכת אז הרגשתי שמתחילים איתי רק בגלל המראה ו או הגוף שתמיד משך תשומת לב.שלא איכפת להם מי אני. בכלל לא מאמינה באהבה פחד מפרידה.

ובעניין תשוקה ומיניות , חוסר ביטחון מוחלט לגבי הגוף שכל הזמן מוסתר ונמאס מהערות על הגוף. כל מגע מקפיץ אותי.
שוב בישנות מעירות ביחוד בגלל החזה..
ובאופן כליי גם כשאני כיום אישה עדיין אני שונאת את הגוף שלי אין לי שום ביטחון איתו.
כשאני יוצאת עם מישהו ישר נוגעים ישר מנשקים וזה מגיל צעיר ומאוד מאוד קשה לי כך. אני מרגישה תמיד שאין לי חשק שאני לא נמשכת.
לא מבינה איך אחרים קופצים למים...

הקטע שהיום אני בת 40 ועדיין לא מסוגלת להיות בקשר אינטימי שמתי לב שזה ממש מלחיץ אותי ואני רוצה שהפרטנר ילך , בעצם כל החיים אני בורחת הן מהפן הרגשי והן מהפן הגופני.