עזרה. קרירות מינית, מגע קפוא

הי איתי
לי נשמע שלחברה שלך יש קושי באינטימיות ובקרבה מינית וגופנית. לא סתם היא הגיעה לגיל 25 בלי שום נסיון מיני.
כדאי לשוחח איתה על הדברים שמציקים לך, ולהציע לה שתגשו שניכם לטיפול מיני. אחרת לא נראה לי שהקשר יתקדם לאנשהו.
בברכה ליאורה אברמוב

תודה רבה על עצתך. כמובן שחשבתי על האפשרות להיפתח ולדבר איתה. מה לגבי האפשרות של נסיון לבא במגע לאט לאט. כלומר נסיון שני להחזיק את היד ולתת לה לאט לאט להתרגל...אולי כך תתעורר או תתגבר על החששות. מה היתרונות ומה החסרונות במהלך שכזה? בהנחה שאדבר ואשאל אותה כפי שכתבת...ניסיתי לדמיין לעצמי עושה זאת. איך אני בדיוק אמור להגיב בכל מצב? למשל, אם עבר עליה משהו בעבר? או מה אם היא תשתוק ותתכנס בתוך עצמה? או שתאמר שהיא בינתיים לא נמשכת? (יש הרבה מתח רומנטי, אני די מנוסה ויודע לחוש בכך) תודה רבה רבה

אתה יכול לנסות להחזיק לה ביד וללטף אותה ולראות מה תהיה התגובה - רתיעה? קפאון? תשאל אותה מה זה עושה לה? האם זה נעים לה? מלחיץ? האם לא מעורר אצלה כלום?
מכאן אתה יכול לפתח דיאלוג ולהסביר לה את התחושות והתסכולים שלך. אל תשפוט אלא הבע את התסכול שלך בלבד ומה אתה מרגיש או לא מרגיש מצידה.
עדיף להתמודד עם תשובות לא נעימות עכשיו מאשר כשהקשר יתפתח.
ואם היא מעלה בעיות - בקש ממנה ללכת לטיפול - אם המשך הקשר חשוב לה.
ליאורה אברמוב

איתי שלום,
התיאור שלך מעלה באמת תחושה קשה של תסכול, מצד אחד אתה מאוד מודע לעצמך, מגדיר את עצמך בתור טיפוס מיני, מצד שני אתה מאוד רגיש וקשוב לבת הזוג שלך אשר אינה מגיבה למגע ואף נרתעת מכך.
אני תוהה האם הנושא הזה מדובר ביניכם?
האם שאלת אותה אודות הנכונות שלה להגיע לטיפול?
האם היא מרגישה קושי או תסכול בעצמה סביב עניין זה?
נראה לי כי הדרך הכי טובה להתמודד עם קושי זה הוא בטיפול אולם גם להתבונן ולראות מה מחזיק אותך בקשר, האם אתה בטוח שבאופייה היא מתאימה לך? האם באמת הטמפרמנט שלכם יספק אותך לאורך זמן.....

אלו שאלות לא פשוטות אולם שווה לבדוק אותם לפני שאתה מתאהב יותר ונקשר.
בעיקר, אם לא תהיה נכונות הדדית לשינוי.
בהצלחה

באמת תודה על הדברים. בקשר לשאלות שהעלית: לא דיברתי איתה על הנושא כלל. אני די משוכנע שהיא גם לא מדברת על מין עם חברותיה הקרובות. לגבי ה"טמפרמנט". זה דוקא מעניין, היא לא בחורה ביישנית שנחבאת אל הכלים אלא אדם שמח ופעלתן בכל צורה (מלבד מין :) ) אם תוכלי לראות את תגובתי לעיל ליאורה אשמח אם תוכלי אף לומר את דעתך. תודה לך.

ראיתי גם את ההתכתבות שלך עם ליאורה
זה נכון שכעיקרון נכון לפעול בהדרגה, להחזיק ידיים, ללטף מעל לבגדים, ללטף את העור החשוף, ולאט לאט להתקלף ריגשית ופיזית
אולם, במידה ואין בתהליך ליווי רגשי, קשה לי להאמין שתהיה לו הצלחה כי כרגע יש פער בין הציפיות שלך והניסיון שלך למקום שבו היא נמצאת.
אני באמת סקרנית לשמוע מה היא מרגישה, חווה, צריכה, איך היא תופסת את האספקט המיני של הקשר וכן הלאה....
כלומר כאשר יש פערים כל כך גדולים, הדרך לגשר עליהם היא לחלוטין באמצעות מתווך.
דמות טיפולית שתוכל לעזור לשניכם להבין מה אתם רוצים מהקשר והם תוכלו לממש אותו.
אני מבינה שלרוב היא שמחה וחייכנית אבל משהו סביב המיניות חסום, לא מאפשר לה, לא נותן לה להיות כמו שהיא בדרך כלל.... הפער הזה וודאי מבלבל גם אותך אולם אין דרך להכיל אותו או לגשר מעליו ללא טיפול.
נשמע שיש לה צלקת רצינית (אולי טראומה, אולי פחד, אולי רתיעה....)- משהו ששווה לדבר עליו באמת, באומץ למרות הקושי.
מקווה שעזרתי
לי

איתי, מתוך ניסיון של שנים (יותר מעשר) עם רעייה עם בעיות מגע, עליך לקחת בחשבון שלפעמים ההיגיון שלנו פשוט לא עובד במקרים כאלה. אם נראה לך שדרך ההדרגה העניינים ישתפרו, עליך לקחת בחשבון שייתכן מאד שגם בעוד עשר ועשרים שנה תהיו באותו המקום. דברים השתנו אצלנו, ואשתי מוכנה לקיים יחסי מין. אבל זה כמו לקיים עם בובה פאסיבית לחלוטין. ולעולם איני יכול לדעת אם פשוט היתה מוכנה בשבילי, והיא נגעלת מזה או שגם יש לה רצון בזה. וחוץ מזה, גם אחרי עשר שנים, היא מעולם לא חיבקה אותי, וגם מסרבת להתנשק. ולמרות זאת, זה לא משהו אישי נגדי, והיא אומרת - ויש לי סיבה טובה להאמין - שהיא אוהבת אותי וחפצה בקרבתי, אבל לא פיזית. אפילו קשה לה לפעמים כשאני מחבק אותה. הלוואי ואני מאחל לך מכל הלב שהעניינים יסתדרו. אני רק רוצה להזהיר אותך שעליך לקחת בחשבון מצב שהעניינים לא מסתדרים, ולא מסתדרים בכלל. וכמו בחינוך ילדים, ההיגיון לא תמיד עובד... אגב, מכיר גם סיפורים על גברים כאלה, כמובן. מערכת הזוגיות במקרים האלה היא תמיד טראגית. בהצלחה בכל מקרה, ורק שתעשה את הדבר הנכון ותצליח