פורום נוירולוגיה, אפילפסיה - יש לך שאלה?

שלום רב.
ייתכן שזה התקף אפילפטי חד פעמי, אך הוא חייב לעבור כל הבירור כדי להחליט מה סיכון לחזרת התקף, אולי מדובר בתסמונת מסויימת , והחלטה כן או לא טיפול תרופתי.
צריך לפנות לנוירולוג או אפילפטולוג בקרוב.

יום טוב. מרינה

שלום רב.
לגבי אפילפסיה אצל ילדים. יש מוסג של אפילפסיה שפירה אצל ילדים. התסמונות תלויות בסוג התקפים, שינויים בבדיקת EEG, קליניקה של התקפים, סיפור משפחתי. נכון, יש סוגי אפילפסיה אצל ילדים שבהמשך יכולים להיעלם.
יש סוגי אפילפסיה שדורשת טיפול אנטי אפילפטי לכל אורך חיים, וגם, בהחלט, יש התקפים אפילפטיים נשלטים היטב עם טיפול אנטי אפילפטי ואנשים חופשיים מהתקפים שנים רבות, ייתכן מפסיקים טיפול אנטי אפילפטי.
החלטה היא ספציפית לסוג ההתקפים.
בברכה, מרינה

בוקר טוב.
נכון ,קיימת תרופה אנטי אפילפטית חדשה בשם Briviact Brivaracetam). התרופה לא נמצאת בסל התרופות, גם השנה היא לא תכנס לסל. אך קימות הרבה תרופות אנטי אפילפטיות כולל תרופות חדשות שנכנסו לסל השנה עם פוטנציאל גבוהה, עם מנגנון פעולה חדש ויעיל, אפשר להשתמש בהן.
בברכה, מרינה

אבל את חייבת לעשות בדיקות דם ולהתייעץ עם רופא

שלום. בהחלט, קודם צריך לבצע בדיקה להפרעות קשב וריכוז כדי להיות בטוחים שמדובר ב הפרעות קשב וריכוז או לא משהו אחר. במידה ומדובר בהפרעות קשב וריכוז יש חולי אפילפסיה שנוטלים ריטלין לפי הצורך בלי החמרת התקפים.

יום טוב

בוקר טוב שלומי.
1. יש מספר סיבות להתקף אפילפטי:
- ייתכן שכחתה לטול תרופות באופן קבוע
- אולי היתה חולה עם מחלה ווירלית או מחלת חום, שילשולים
- רצוי לבדוק רמת דפלפט בדם
- בשלב זה תמשיך לקחת דפלפט 1200 מ"ג ליום, תבדוק רמת תרופה בדם ותפקודי כבד.
2. לגבי ביטוח לאומי, ברקגע שהיו לך מספר התקפים בשנה אתה זכאי לנכות בביטוח לאומי.
יום טוב. מרינה

שלום יוני,

בקליפת המוח שלנו ישנם תאים הנקראים נוירונים שאחראים על כל התפקודים המוחיים. תאים אלו חייבים לעבוד בצורה מתואמת והם "משוחחים" ביניהם ע"י אותות חשמליים שמעבירים מאחד לשני. על מנת לשמור על העברת המידע הנכונה ישנם מנגנונים מוחיים המווסתים בצורה עדינה את הפעילות החשמלית של הנוירונים.

בזמן התקף אפילפטי, קבוצה מסוימת של נוירונים, שיכולה להיות קטנה או גדולה ומכילה אזורים נרחבים משני צידי המוח, יורה יחד באותו הזמן אותות חשמליים בעצמה גבוהה, בשל שיבוש באותם מנגנוני וויסות. הירי החשמלי העודף מהווה את ההתקף האפילפטי, אשר יכול להתבטא בהרבה צורות שונות, בתלות באזורי המוח בהם הירי הבלתי תקין מתרחש.

בברכה,

שלום,
לא ידוע שהתקפים מיוקלוניים בלבד,גם אם הם על בסיס יום-יומי, גורמים לפגיעה קוגניטיבית לטווח ארוך. מיוקלוניות הן אכן סוג של התקף כללי, אך ההגדרה של התקף כללי הינה - התקפים המערבים אזורים בשתי ההמיספרות ולאו דווקא את כל המוח כולו. במקרה של מיוקלונות נראה שבעיקר האזורים המוטוריים מעורבים. בכל מקרה, מכיוון שמדובר בשאלות ספציפיות מאוד הנוגעות למקרה שלך - עדיף לפנות לנוירולוג המטפל בך אישית עם שאלות מסוג זה.
ככל הידוע לי מתקיימים כרגע מחקרים שונים בנוגע לאפילפסיה עמידה לטיפול, כאשר לכל מחקר קריטריונים שונים להכללה. לפירוט - אני מציעה לפנות לאפילפטולוג שמטפל בך.

שלום,

אני מניחה שהכוונה היא ל juvenile myoclonic epilepsy - JME מצד אחד ומהצד השני ל - progressive myoclonic epilepsy - PME.
JME הינה תסמונת של אפילפסיה המתחילה לרוב בגיל ההתבגרות ובה יש תמיד התקפים מסוג מיוקלונוס (קפיצות פתאומיות של גפיים) ובנוסף יכולים להיות גם התקפים מסוג טוני-קלוני כללי וניתוקים קצרים. ההתקפים מכל הסוגים מתרחשים לרוב בבקרים והם ברוב המוחלט של המקרים ניתנים בקלות לטיפול באמצעות טיפול אנטיאפילפטי מתאים. האנשים החולים ב- JME הינם בעלי אינטליגנציה ותפקוד תקינים בכל תחומי החיים.
PME היא תסמונת אחרת, של אפילפסיה שמתחילה לרוב מוקדם יותר בילדות, פעמים רבות עוברת בתורשה במשפחה ומתאפיינת בהדרדרות ביכולות הקוגניטיביות יחד עם התקפים אפילפטיים (מסוג מיוקלונוס וגם מסוגים אחרים) שהולכים ומחמירים ולרוב מגיבים רק חלקית לתרופות האנטיאפילפטיות.
הקוצב של עצב הואגוס נמצא כמשפיע על כל סוגי ההתקפים האפילפטיים במידה דומה ולכן יכול בהחלט לעזור גם בתסמונות של אפילפסיה מיוקלונית מכל הסוגים. צריך רק לזכור שהקוצב לרוב אינו מביא לחופש מוחלט מהתקפים אלא רק מוריד את תדירותם של ההתקפים וכאשר מדובר בתסמונת פרוגרסיבית, ההולכת ומחמירה באופן טבעי עם הזמן, גם התועלת מהקוצב הינה יותר בטווח הקצר מאשר לאורך תקופה ארוכה.

בברכה,

האם אפילפסיה מיאוקלונית של גיל הנעורים ( JME) יכולה למעשה להיות פרוגרסיבית במידה והינה עמידה לטיפול כזה או אחר? כמו כן הירידה הקוגנטיבית עצמה זה משהו שניתן למדידה לדוגמא: בן אדם שלא יכול לתפקד באופן תקין ולהחזיק בעבודה שדורשת מחשבה או שמדובר במשהו קל שמחמיר על פני עשרות שנים? (במהלך 10-15 שנה יראו הבדל ניכר בירידה של הקוגניציה או שזה משהו שלוקח יותר זמן או הפוך מכך, תוך כמה שנים יראו בעיה גדולה?)

שאלה אחרונה לגבי הקוצב: התקפים מיאוקלונים מתרחשים ברגע אחד ועוברים להבדיל מהתקפי ניתוק והתקפים טונים קלוניים. האם קוצב יוכל לעצור התקפים כאלה או להוריד את התדירות שלהם במידה והם מתרחשים בשניה או כתוצאה מחשיפה לטריגרים במשך זמן מסויים וגם זה לוקח שניה שניים?

עד כמה שהבנתי הקוצב נותן גירוי עצבי במשך 30 שניות ולאחר מכן לא עובד במשך 5 דקות (הגדרה ברת שינוי) אז מה למעשה קורה אם נחשפים לטריגר במהלך החלון שבו אין גירוי חשמלי לעצב הוגאלי?

כדי לחדד את השאלה אשאל את הדבר הבא. האם האותות החשמליים של הקוצב נועדו רק כדי למנוע התקף בזמן התרחשותו או שגם באופן כללי עצם הגירוי עצמו עושה איזשהו איפוס בניורונים (אם זה נשמע הגיוני) ואז סף ההתקפים עולה ובכך יורדת תדירות ההתקפים?

נ.ב=עשיתי פעם איאיג'י וראיתי איך הגלים עולים ויורדים בחזרה לנורמה במשך כמה שניות בזמן שתחושת ההתקף הינה כחצי שניה, מכאן נובעות השאלות.

שלום,
גם JME יכולה להיות עמידה לטיפול תרופתי וגם בחולים עם JME יכולים להיות קשיים תפקודיים, כתגובה למחלה, בעקבות טיפולים תרופתיים או ללא קשר ישיר אליהם. כדאי להתיעץ על נושא זה עם הנוירולוג המטפל ובמקרים מסוימים יש מקום גם להערכה קוגניטיבית ורגשית ספציפית.
הקוצב אינו צפוי להפסיק התקפים מיוקלוניים ברגע שנם קורים אלא להוריד את תדירותם באופן כללי בדל השפעה מעכבת לאורך זמן שמושגת.
בברכה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_אפילפסיה_ילדים' id=link]אפילפסיה ילדים[/a].

שלום יונתן,

בדיקת EEG אינה קובעת לבדה אם למישהו יש אפילפסיה או לא. קביעה כזו מתבצעת ע"י שילוב של תופעות שקרו לך ובדיקות שונות, כאשר ה- EEG היא רק בדיקה אחת.
לכן הכי חשוב יהיה בשלב זה לחזור לנוירולוג שהפנה אותך לבדיקה ולדון יחד איתו על הממצאים ומשמעותם.
בנוגע לממצאי ה- EEG עצמם - החלק של "מעט התפרצויות חדות" אינו ברור ומאופיין דיו ולכן מומלץ שתביא לנוירולוג המטפל שלך לא רק את הפיענוח שקיבלת אלא גם דיסק של הבדיקה עצמה, על מנת שיוכל להתרשם בעצמו מהממצאים.

בברכה,

שלום,

הקוצב של עצב הואגוס הינו טיפול מקובל באפילפסיה כבר הרבה שנים ובמחקרים שונים נמצא שאין הבדל בתגובה לקוצב בין סוגי האפילפסיות השונות.
המודל החדש של הקוצב, המגיב בגירוי לעליה פתאומית בדופק, אשר קורית פעמים רבות בתחילת התקף אפילפטי, נבדק בינתיים אך במעט מחקרים והשפעתו הספציפית על סוגי התקפים שונים בכלל ועל מיוקלוניות בפרט טרם נבדקה. בכל אופן, לדעתי הסיכוי שהיכולות המיוחדות של הקוצב החדש יעזרו למיוקלוניות הינו נמוך מכיוון שמיוקלוניות הינן סוג מאוד קצר של התקף שאינו מלווה לרוב בעליה משמעותית בדופק.

בברכה,

שלום אירית,
ראשית - ספציפית, בנוגע לבתך, עדיף להתיעץ עם הנוירולוג המטפל, אשר מכיר אותה.
באופן כללי יותר, חלק מהתופעות שאת מציינת ניתנות יותר ליחוס לשילוב בין שתי התרופות וחלק ניתן ליחס יותר לקפרא עצמה. העייפות והסחרחורות הינן לרוב תוצאה של עומס תרופתי יותר כללי. לעומת זאת, רגשנות יתר ומחשבות דכאוניות ניתן ליחס הרבה יותר לקפרא. בנוגע לאפשרות שהתופעות תחלופנה - בהחלט יש אפשרות שעוצמתן תפחת במהלך השבועות הראשונים של השימוש והן אף עשויות לחלוף לחלוטין.
בכל מקרה - מכיוון שהתופעה של מחשבות דכאוניות עלולה להיות מסוכנת, אני מאוד ממליצה לפנות בדחיפות לנוירולוג המטפל ואם לא ניתן להשיגו בדחיפות - לרופא המשפחה, לבדיקה במהלכה ישקל הצורך בשינוי תרופתי, כמו הפחתת מינון הקפרא או הפסקתה.
בברכה,

שלום יפית,
מתנצלת על התשובה המאוחרת.
בדיקת EEG בחסך שינה מתבצעת על מנת להקליט את הפעילות המוחית בזמן עייפות ובזמן שינה. לכן חשוב להגיע אליה לאחר חסר שינה ממושך, עייפים, ולהיות מסוגלים להרדם בה. יתכן שעובד במשמרות יצטרך לתכנן בצורה יותר מדויקת את שעות השינה שלו ביממה שלפני הבדיקה על מנת להשיג את המטרה של הגעה לבדיקה בעייפות.
בברכה,

שלום,

קודם כל - לצורך קבלת דעה שניה ספציפית ומבוססת על אחותך מומלץ להגיע לנוירולוגיה איתה ועם כל החומר הרפואי הרלוונטי.

באופן כללי יותר, ניתן לומר שחולי אפילפסיה בהחלט יכולים לעבור ניתוחים בהרדמה מלאה, אך צריך לשים לב למספר דברים: קודם כל, יש להקפיד על רצף נטילת התרופות האנטי אפילפטיות, כולל בזמני צום של לפני הניתוח. שנית, רוב חומרי ההרדמה דוקא מדכאים התקפים, כך שאין סכנה משמעותית להתקפים תוך כדי הניתוח, אבל בזמן ההתעוררות, כאשר ריכוזי חומרי ההרדמה בגוף יורדים, כן יש סיכון מוגבר מסוים להתקפים ולכן חשוב שהמרדים ידע על קיום האפילפסיה ושינסה לבצע את ההתעוררות בהדרגה המירבית האפשרית או תוך כיסוי אנטיאפילפטי נוסף. שלישית, ניתוחים הם סוג של טראומה לגוף וגם רגשית ולכן יכולים להיות שינוים בספיגה ופירוק התרופות (לכן חשוב לבדוק רמות תרופות בדם) וגם יכולה להיות הפרעה בשינה שמעלה סיכון להתקפים.

כמובן שכל הנאמר מעלה צריך להשקל באופן פרטני לגבי כל חולה (על פי סוג האפילפסיה והתגובה לטיפול) ומול הצורך בניתוח.

בהצלחה!

תודה רבה!

אורי שלום,

למיקטל הינה תרופה המשמשת למניעת התקפים אפילפטיים. אני מקווה שלזה התכוונת כששאלת מה השפעתה.
במרבית האנשים יעילותה של למיקטל במניעת התקפים קשורה לריכוזים בדם שהם מעל 2. כלומר, אם הריכוז מתחת ל- 2 ישנה אפשרות מאוד סבירה שהתרופה אינה מגינה או אינה מגינה מספיק כנגד התקפים אפילפטיים. לכן יש צורך לעלות במינון על מנת להגיע לריכוזים גבוהים יותר בדם. כמובן ששינוים כאלו יש לבצע רק בהנחית הנוירולוג המטפל, אשר גם יכול להחליט, בחלק מהמקרים, על פי ההסתמנויות הקליניות של המחלה אצל חולה ספציפי, שגם ריכוזים מתחת ל- 2 הם יעילים מספיק.
ככלל, מדידת ריכוזים של תרופות אנטיאפילפטיות בדם נועדה לעזור לנוירולוג להנחות את הטיפול התרופתי, אך הריכוז המתאים לכל חולה אינו אבסולוטי. הוא קשור לתגובותיו של החולה לטיפול ולהופעה של תופעות לוואי. כך שבהחלט יכול להיות שלחולים שונים יתאימו ריכוזים שונים בתוך הטווח ואף ישנם חולים שהריכוז המתאים עבורם נמצא מתחת או מעל לטווח הריכוזים הנחשב אופטימלי.