פורום נוירופסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום אלי ,
אם המצב החריף לאחרונה תוך ימים ספורים חשוב לשלול שלא מדובר בטריגר כמו דלקת בדרכי השתן, התייבשות או הפרעה בכימייה בדם ,כאבים , תגובה מתרופה חדשה או תגובה הפוכה לכדורי הרגעה שמאד שכיחה אצל קשישים . אם זה תהליך יותר הדרגתי אז יש לשים לב האם האלימות יותר מופיעה אחרי צהריים שהיא יותר מבולבלת - תופאה מוכרת בשם sun downing - או האם זה קשור לחרדה, תסכול סביב שכיחה או אף חשדנות ותחושה של איום . מציעה הערכה אצל גריאטר או פסיכוגריאטר בהתאם למצב לברר את הצורך במתן מינון נמוך של טיפול תרופתי שמרגיע את ההתנהגות התוקפנית ןגאגה לסביבה בטוחה עם תזכורות של תאריך , תמונות מוכרות ולפעמים מוזיקה שיכולה לעזור לעזור לה להתמצאות ולהרגיש בטוחה יותר.

שלום עידו ,
שינוי התנהגות הוא נושטא רחב ובהקשר לתופאות מוכרות לאחר אירוע מוחי כוללת עצבנות , התכנסות, אפטיה , חשדנות , כפייתיות וכו. שינוי בהתנהגות יכול להיות קשור למצב של דכאון , חרדה , או אף פסיכוטי עד לשינוי קוגניטיבי או מצב בלבולי. כדי לדעת האם זה הפיך או לא , ומה הגישה הטיפולית או שיקומית יש צורך להגדיר את השינוי ההתנהגות ולהבין מה הגורם ( או גורמים ) להשנוי. ממליצה על הערכה אצל גריאטר - או פסיכיאטר בהתאם לצורך - כדי לאבחן את הסיבה ורק אז אפשר להמליץ על הטיפול המתאים.

שלום לביא,
אשמח מאד האם תרחיב את שאלתך - CNP לפי הבנתי זה נוירופסיכיאטריה קוגניטיבית . לזה התכוונת?

שלום דני,
אין ספק שיש השפעה של מצבים נפשיים על הגוף . הכל עניין של דרגה , וכמה משפיע על תפקוד יומיומי.
אם אתה סובל מתלונות אלו תקופה ממושכת , מציעה קודם שתבדק אצל רופא משפחה כדי לשלול בכל זאת שלא מדובר בעייה גופנית. בהעדר אבחנה גופנית כדי להיבדק אצל פסיכיאטר כדי להגדיר האם זו תגובה טיפוסית אצלך לסטרסס וללמד כלים איך להרגיע את עצמך ( הרפייה, פעילות גופנית , ביופידבק או מיינפולנס) . יתכן שמדובר בהפרעת חרדה יותר משמעותית כמו התקפי פניקה או מצב דכאוני שמתבטא בתכנים חרדתיים וסומטיים ולקבל טיפול בהתאם .

שלום עדינה,
פרקינסון יכול להשפיע על תפקוד קוגניטיבי בכל שלב של המחלה ושמדובר בשינויים קלים בדרך כלל מדובר בקושי להתארגן , בעייה בקשב וריכוז או יכולת לבצע כמה פעולות בו שמני או אף לקחת החלטות. חשוב לציין שכל הסימנים האלו יכולים להופיע גם כחלק מהפרעת חרדה או דכאון ולכן מאד חשוב להיבק ולהבדיל בין השניים .במקרים אלו, טיפול בחרדה ודיכאון יכול לשפר את התפקוד הקוגניטיבי. גם חושב לשלול סיבות הפיכות כמו חוסר ויטמינים או תת פעילות בתפקוד התריס . יש לציין שחולי פרקינסון , בעקבות גילם , גם יכולים לפתח ירידה קוגניטיבית מסיבות אחרות ולכן מאד חשוב לדאוג לאיזון ל"ד, סכרת, להימע מעישון , לעשות פעילות גופנית ,לאתגר את מוח , ולהשתדל לשמור על קשרים בין אישיים .
במידה ששי ירידה יותר משמעותית יש לפנות לנוירולוג או פסיכוגריאטר לשקול הערכה קוגניטיבית ואפשרות של טיפול תרופתית.

שלום בר,
תשישות בהחלט יכולה להיות ביטוי למצוקה נפשית. בתקופות של לחץ יש נטייה לא לישון ולאכול באופן סדיר שעלול להשפיע לרע על רמת אנרגיה .תמיד חשוב לשלול חוסר ברזל , חוסר ויטמין B12 ותת פעילות בתפקודי התריס כגורמים אורגנים לתשישות. אם התשישות מתמשכת ומלווה במצב רוח ירוד, חוסר מוטיבציה , קושי להנות , חרדות , עצבנות יתר, ירידה בתאבון או חשק מיני , ירידה בתפקוד, ירידה בריכוז , חשיבה שלילית אז יתכן שמדובר בדכאון ויש צורך להיבדק אצל פסיכיאטר.

שלום איילת,
המון נשים מדווחות על קשיים להתמודד לאחר לידה . מצוקה לא בהכרח אומר דכאון ולעיתים קרובות הקושי קשור לחוסר שינה, בדידות, אנמיה או אף תת-פעילות בתפקודי התריס. חשוב לדאוג שיש לך עזרה ותמיכה - להשלים שינה , אכילה בריאה ופעילות גופנית. במידה שאת מרגישה שמצבך לא משתפר מבחינת מצב רוח, יכולת להנות מדברים , חיבור לתינוק , דאגנות יתר או קושי לתפקד ביומיום חשוב להיבדק אצל פסיכיאטר כדי לשלול שלא מדובר בדכאון קליני שדורז התערבות בעמצאות שיחות או טיפול תרופתי.

שלום טובה ,
הפרעות פסיכיאטריות ברוב המקרים לא עוברות מדור לדור כמו לדוגמה צבע עיניים - ברוב המקרים יש משתנים רבים שגורמים לפריצה והתפתחות של הפרעות נפשיות ולכן אין תשובה מדוייקת לשאלתך. לאומת זאת , יש בהחלט מקום לפנות ליועץ גנטי לגבי לקבל יותר מידע שיעזור לכם לקחת החלטות ויתכן להרגיע את החששות שלכם. כמובן אבחנה מודייקת אצל קרובי משפחתך חשובה מאד כדי לקבל את היעוץ המתאים . מציעה קודם כל לאסוף חומר רפואי , כמובן באשיור משפחתך ולפנות לפסיכיאטרים שמתמחים בגנטיקה או ליעוץ גנטי כללי שיתכן משם תכלי לקבל את ההמצלות הכי מתאימות בתחום הפסיכיאטרי.

שלום יונה ,
יש קושי לקבל אבחנה של כל מחלה כרונית - וזה לא פשוט להתמודד עם האי וודאות והבלתי נודע בעתידך.
הדבר הראשון זה לדאוג שאת מבינה את אבחנתך ואת הטיפול שאת זקוקה לו - ידע יכול להעצים אבל חשוב מאד לקבל את המידע שלך ממקור מקצועי . בימינו יש אין ספור מקורות למידע רפואית ולפעמים יותר מדי אינפורמציה עלולה להעמיס על הקורא ואף להעצים את רמות חרדה. בנוסף לכך לפעמים לופוס, כמו מחלות אוטו-אימוניות אחרות מלווה בתסמינים נפשיים כחלק מהמחלה עצמה או תגובה לטיפול תרופתי.
אם את מרגישה שאת מתקשה להתמודד עם קבלת האבחנה - מציעה לברר האם יש קבוצות תמיכה - לפעמים כל מה שצריכים זה לדבר עם אנשים שמבינים מה את עוברת ולא הרגיש כל כך לבד . יתכן שאת מרגישה שאת צריכה עזרה יותר מקצועית ואז מציעה להתייעץ עם פסיכולוג רפואי או שיקומי - לפעמים זה עוזר רק לשתף גורם מקצועי ולעשות סדר בתחושת הכאוס. במידה שאת מרגישה שהקושי שלך להתמודד עם המצב כבר משפיע על תפקודך או על שינה תאבון או ריכוז אז ממליצה על הערכה פסיכיאטרית כדי לשלול שמדובר בדיכאון או חרדה שדורש התערבות נוספת.
אם את מרגישה שאת מתקשה

שלום נתי,
אחד מתוך שלושה אנשים שעברו אירוע מוחי סובל מדכאון או חרדה במשך החמש שנים לאחר האירוע - ברוב המקרים הדכאון מופיע בשנה הראשונה.
ככל הנראה דכאון נובע גם מקושי להסתגל למגבלות אבל גם יש מרכיב כימי הקשור לאירוע המוחי עצמו. בנוסף להשפעה מאד דרמטית על איכות חיים , דכאון מאד מפריע לתהליך שיקומי ועלול גם להחמיר את מצבה הגופני הכללי ואף מצבה הקוגניטיבי .
ממליצה שחמותך תעבור הערכה יסודית אצל פסיכיאטר או פסיכוגריאטר - טיפול בנוגדי דכאונים יכול מאד לשפר את מצבה הנפשי ורמת תפקןד בבית .

שלום עליזה,
אני בהחלט שומעת את עוצמת הכאב שלך , מבחינת פיזי וגם נפשי . פירומיאלגיה , בלעיתים קרובות, מלווים בתסמינים דכאונים וחרדתים ,הפרעות בשינה ואף בקשב וריכוז. זה ידוע גם שתכנים דכאונים עלולים להחמיר את תפיסת הכאב אצל חולי פיברומיאלגיה - וכפי שאת יודעת הכאבים גם משפיעים לרע על מצב רוח. בנוסף יש קשר דו-כיווני בין כאב ושינה, כך שהפרעה בשינה מחמירה כאבים וכאבים מפריעים לשינה.
טיפול נכון בפיברומיאלגיה, כולל התייחסות לבעיות השכיחות הנלוות כגון דכאון, חרדה והפרעות שינה. טיפול מוצלח בדכאון יכול לשפר לא רק מצב נפשי ירוד אבל גם יש עדות שזה יכול להפחית עוצמת כאבים אצל חולי פיברומיאלגיה.
ממליצה במקרה שלך הערכה פסיכיאטרית כדי לדאוג שאת מטפלת גם בגוף וגם בנפש .

שלום קרן ,
יתכן שאת צודקת והיא נמנעת מללמד נהיגה - בין אם היא בעצמה זוכרת היטב את התאונה או בין אם זה מלקלוט את החרדה מהמשפחה. חשוב לברר האם זה קשור לנושאים רגשיים אחרים או אם זה מאד ספציפי לגבי נהיגה.
בשלב זה אם היא ממש לא מעוניינת לנהוג לא מומלץ לברר את הנושא בכוח - בגילה זה עלול רק לעורר התנגדות. יתכן שתתחיל לרצות יותר שתראה את חברות שלה לומדות ואז תהיה לה מוטיבציה לברר את הנושא אצל איש מקצוע.
אם לעומת זאת את חושבת שיש עוד דברים שהיא נמנעת מהם
או שינויים במצבי רוח/שינה/עצבנות יתר אז הייתי מנסה לעודד אותה להיבדק אצל פסיכיאטר של ילדים ונוער כדי לשלול שלא מדובר בבעיה רחבה יותר.

שלום יורם ,
זה ממש לא פשוט לקבל אבחנה של דמנציה - ואני ממש שומעת את רמת המצוקה שלך. מאד חשוב לתת לעצמך זמן להפנים את האבחנה ולהעזר בגורמים תומכים בין אם זה משפחה או בין אם זה אנשי מקצוע . התגובה לקבלת אבחנה של דמנציה או אבחנה של מחלה אחרת יכולה להיות דרמית , לעורר חששות ואי ודעות לגבי עתידך והסובבים אותך. מאד חשוב לשתף מישהו במצוקה שלך ולקבל יותר מידע על מצבך , כולל אפשרות לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים , שיתכן ויעזור בשלבים המוקדמים . אתה כתבת שאתה ״ יודע
איך זה ימשיך ״ אבל זה לא באמת כך , יש הרבה משתנים ( איזה דמנציה , שלב האבחנה , מצב בריאותי כללי , גיל ) ואסור לאפשר את הפחד שלך להביא אותך להחלטות בלתי הפיכות. אומנם תגובה של חוסר אונים ויאוש היא אינה נדירה , אם מחשבות מסוג זה נמשכות או מרגישות מחוץ לשליטתך חשוב מאד להיבדק אצל פסיכיאטר כדי לברר האם מדובר במצב שדורש התערבות ומעקב .
מציעה גם שתברר אצל הנוירולוג שמטפל בך האם יש קבוצות תמיכה שתוכל לשתף ולקבל תמיכה מאנשים שעוברים תהליך דומה - זה מאד עוזר לתחושת הבדידות שהמון אנשים במצבך חווים ויכול לתת לך קרן אור בתקופות שאתה רק רואה חושך .

שלום איתן,
חרדה לאחר פגיעת ראש קלה היא תופעה ידועה ומוכרת - ובשנים אחרונות יש בהחלט יותר מודעות לגבי התכנים הרגשיים והנפשיים הנלווים לחבלת ראש ,מעבר לתלונות קוגניטיביות ותלונות נויורולוגיות אחרות. הגישה הטיפולית תלויה קודם כל באבחון מדויק לגבי המקור של החרדה .
יש אנשים שהחרדה היא חלק מתסמונת רחבה יותר שקשורה לפוסט טראומה בעקבות האירוע שבו נפגע, או יתכן שיש חרדה ספציפית והימנעות סביב מקום או פעולה ( לדוגמא - נהיגה , ספורט מסויים או אף שרות צבאי) שמזוהים עם התאונה ואצל אחרים החרדה היא חלק ממצב דכאוני שלא אובחן.
כמובן יתכן שהחרדה היא תופעה משנית לפגיעה הנוירולוגית
ישירה או בעקיפין ( תסכול בעקבות בעיה בזכרון) או אף תופעות לוואי של אי שקט מתרופות אחרות שהוא נוטל .
כדי להחליט על הגישה הטיפולית המתאימה חשוב שאחיך יעבור הערכה נוירופסיכיאטרית יסודית שתאפשר אבחנה מדויקת שתכוון את הטיפול המתאים עבורו - בין אם זה בשיחות או בטיפול תרופתי, או שרותים שיקומיים נוספים.

שלום יריב ,
המסלול בדרך חזרה לחיים ״רגילים״ אחרי תקופת דכאון מאד מורכב אבל אני מברכת אותך על נכונות שלך להשתקם ולא לוותר . יש המון סיבות לפערים בקורות חיים - מחופשת מחלה לחופשת לידה ואף משום סיבה - ולפעמים צריכים לקבל עזרה מאנשים מקצועיים לערוך קורות חיים ולתרגל אותך להתראיין . כמובן תלוי בכמה זמן אתה כבר לא עובד - כדאי לך אולי לפנות לביטוח לאומי לברר האם אתה זכאי לקבל עזרה במציאת עבודה או קורסים מקצועיים שישפרו את הסיכויים שלך לחזור לשוק עבודה . במידה שאתה זכאי לקבל שירותים נוספים כמו סל שיקום ( 40 % ומעלה של נכות נפשית - סעיפים 33או 34) תוכל לקבל ליווי נוסף במציאת עבודה .
יש גם מקרים שבהם הקושי למצוא עבודה ולחזור למסלול נובע מתגובה חלקית לטיפול תרופתי ושינוי קל יכול לשפר את המוטיבציה והביטחון עצמי אצלך . יתכן שמבחינת דכאון , מצבך מאוזן אבל נשארת עם תכנים של חרדה או פגיעה בערך עצמי ובמקרה הזה מומלץ לפנות לגורם מקצועי שיכול ללוות אותך ולתת לך כלים להתגבר על החרדה , ואולי אף על הימנעות , סביב מציאת עבודה ושיקום חייך.
מאחלת לך בהצלחה !