תזונה נכונה כהרגל נעים ולא כהכרח

היי ד"ר,
מכיר את אלה עם גוף שמן ונפש רזה? זו אני נעים מאוד! כבר מס' שנים שאני נמצאת בהשמנת יתר ולא הצלחתי לעבור את מחסום הירידה של השמונה ק"ג והאמת הייתי בסדר עם זה. מבחינתי אני הכי סקסית בעולם, ומרגישה מעולה עם עצמי מבפנים. עכשיו אני רוצה שההרגשה הפנימית שלי תתבטא גם בחיצוניות שלי. למצוא את האיזון המושלם הזה.
העניין הוא כזה, אני אוהבת להתעמל. מאוד. התעמלות אינטנסיבית ששורפת לך בשרירים ונוטפת זיעה! זה עושה לי טוב וכשיש לי זמן וחשק אני עושה את זה בכיף!
אני גם מומחית בנושא האוכל יודעת מה בריא ומה לא, כמויות, שעות וכד'. המקרר שלי מלא באוכל בריא פירות וירקות חלבונים ואפילו קטניות ואגוזים! שנים שהזנחתי את גופי והיה לי נוח עם הזללנות במיוחד בערב, ויותר מזללנות של אוכל, בזללנות חטיפים, עוגות עוגיות you name it. זה הקטע שלי ופחות האוכל והבישולים למרות שגם אותם אני אוהבת אבל מסתפקת בארוחת צהריים נורמלית ובערב בסלט וסנדביץ'. החטיפים והנישנושים גומרים עליי.
לאחרונה החלטתי שדי, ושאני מסוגלת, הכנסתי שוב את כל המזון הבריא די חזק לבית וגם לילדה שלי. התחלתי שוב לאכול מסודר לפי הספר ולהתעמל כמו שאני אוהבת ובסופר להתעלם ממדפי החטיפים שאני כ"כ אוהבת. העניין הוא שאני מרגישה שאני כל הזמן מתעסקת באוכל וזה מתיש! הארוחות אינן ספונטניות ומורכבות בעיקר מירקות עם מנה קטנה של חלבון ופחמימה.
אני מלאת מוטיבציה ויודעת שאני יכולה. התחלתי אפילו לעשות מדיטציות בנושא הרזייה ולשמוע משפטי העצמה וכד'. אני רואה שינוי ונהנית אבל התהליך כה ארוך ולא פשוט שלפעמים אני תוהה מתי אצליח להרגיש "נורמלית" ושאוכל לא יעשה לי את זה? איך מוצאים את הכוחות להתמיד ולעבור את המחסום הפסיכולוגי?
תודה מראש על ההקשבה!