פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי
בתי מפחדת מחושך .. לא מוכנה לישון. רק עם אור דלוק ורק עם מנורת לילה.. עברו מס חודשים והיא עדיין לא מוכנה לעבור למנורת לילה טוענת שאין מספיק אור.

ליאת הי, יש כמה דרכים לפעול אבל אני אציע אחת, רדי מזה. תני לה לישון איך שהיא רוצה, העיקר שהיא הולכת לישון וישנה כל הלילה. אל תהפכי את זה לנושא לבעיות. זה אומנם לא הכי טוב לישון בחושך אך מנסיוני רוב הילדים עוברים אחרי כמה זמן את הפזה הזאת לבד (יכול לקחת כמה שנים, אבל עובר).

שירי, שינויים כאלו ואחרים משפיעים על הילדים (יש להניח שעכשיו הכניסה לגן תהיה שינוי נוסף). יש ילדים שמגיבים לזה יותר בקיצוניות ויש שפחות. התגובה שלך, הלחץ שלך ותחושות האשמה שזה לא בסדר שנסעת לשבועיים יתכן שמגבירות את התגובות שלו.
הפרידי בינהם, מבלי להלחץ ומבלי לכעוס (נסי להבין שהוא מרגיש שינוי ולא אוהב את זה וצריך להסתגל), כשפועל באלימות קחי אותו לספה אל תדברי איתו וחכי איתו עד שירגע. כן צריך בשביל זה זמן אבל אם תרגעי ותתפני לזה בזמן הקרוב, הוא ילד להרגע יותר מהר ואולי אף לבד.

גילי, הגבול הוא במקום שהוא מפריע או פוגע באחרים או בעצמו. ונשמע שהגבול נחצה. האם המורים לא מתלוננים? מה המורים עושים בשביל לוסת אותו? אולי אפשר להפעיל את השיטות שלהם. לא הצלחתי להבין אם עשיתם אבחון או לא, אבל אם לא הייתי עושה כולל אבחון רגשי ותראו מה התוצאות. נסו להתיעץ עם רופא הילדים שלו, הם יודעים לאן לשלוח ואם יש לכם ביטוח רפואי זה צריך להיות מכוסה.

נירית הי, עושה רושם שאתם בעצמכם מבולבלים ולכן אני לא חושבת שיש אפשרות לא לבלבל אותם. אני מאמינה בכנות. אם לא תספרו להם שאתם מנסים לשקם את היחסים שלכם הם יבינו שמשהו קורה ויפחדו ממשהו לא ברור (מבחינתם מפלצת). ספרו להם שאתם מנסים לראות אם אבא ואמא יכולים לחזור להיות חברים. אם זה לא יצליח לכם, תעשו מאמץ לעזור להם להתמודד עם התגובה שלהם אז. מי יודע אולי זה יעבור חלק.

פאני שלום, מה שצריך לעשות לפני שפונים לטיפולים זה לבדוק למה הילד מגיב כל כך בכעס. האם באמת מדובר במשהו רגשי או שאולי יש רקע של בעיות קשב וריכוז. יתכן שגם יש שילוב של השניים. רק אחרי שתדעי מה הבעיה אפשר יהיה לחשוב איזה טיפול מתאים.

מיה, בעבר כבר עניתי על שאלה דומה בפורום הזה או בפורום התפתחות הילד (כדאי לך לחפש). בגדול, אין מחקר שמראה שיש הבדל בהתפתחות החברתית של ילדים תקינים (שאין להם עיכוב שפתי או מוטורי או אחר) אם הם נכנסים למסגרת או לא. בארה"ב אין אפילו חוק חינוך חובה עד גיל 5. זה לא עושה את הילדים פחות חברתיים או מפותחים.

מירית, אכן נשמע שיש בעיה ונראה גם שיש הכללה של החרדות. צריך לגשת לטיפול עכשיו. CBT הוא טיפול מומלץ לחרדות.

רוי הי, הפחד שלך שזה לא יחלוף הוא החיזוק העיקרי לכל העניין. הוא מן הסתם גמול ואם אין איזה סיבה רפואית הרי שכמו שזה בא זה יכול לעבור. אמרי לו שהכל בסדר וזה בסוף יסתדר שימי ניילון על המזרן, שישתה פחות נוזלים לפני השינה וארגני לו בגדים להחלפה ליד המיטה. אם זה קורה שיחליף בגדים לבד וילך לישון על הספה בסלון. היות ואת אומרת שזה ילד שיש לו טיקים יש להניח שגם ככה הוא ילד שסובל מחרדות, אין צורך להוסיף לחץ. הציעי לו שאם יש משהו שמפריע לו את שם בשביל לדבר כשירגיש נוח לעשות את זה.

מה השאלה?

הי, קשה לי להבין כיצד ילדה בת שלוש מכה ילדים בני שבע ושמונה? למה הם בכלל מתיחסים אליה? מה האבא אומר על מה שקורה שם? בגדול הייתי אומרת לבת שלך למצא בעצמה דרך להתמודד עם זה ומשחררת את האחריות שלך על הנושא. אני יודעת שזה נשמע שאני לא עוזרת, אבל משהו לא נראה לי סביר, משהו כאן עושה מניפולציות ואני לא יודעת מי.

מירב הי, אין איזה רשימה של חסרונות ויתרונות לגן כזה או אחר. הרשימות בדר"כ מופיעות בהקשר של קושי של ילד. בגדול, ילד שאין לו קשיים מיוחדים יסתדר בכל סיטואציה. הוא ידע להתאים את עצמו לסביבה. אולי במקרה הזה הייתי בוחרת גן על פי טיב הגננת, או תחומי העיסוק בגן (אם יש חוגים שמעניינים אותו וכיו"ב).

נעמה הי, פחדים הם חלק ממה שילדים (ומבוגרים) חווים. זה חלק מהרגשות שלהם. פחד הופך להיות בעיה כשהוא מפריע בחיים הסדירים. אפשר לא ללכת למקומות בהם אמורים להיות אנשים מחופשים, אבל אם זה גורם לילד לא לצאת מהבית או לפספס דברים שהם חשובים עבור ההתפתחות שלו, אז אפשר להגיד שהפחד הוא בעייתי.
פחד מתחפושות (קצת דומה לפחד מליצנים) הוא פחד שכיח, ובמיוחד בגילאים הצעירים.
אפשר לעשות עם זה משהו, אבל הפיתרון הוא אישי וספציפי. מוזמנת לפנות אלי.

הי אורחת, כפי שכתבתי כאן לפני מספר דקות, כשילד מכה צריך להפסיק אותו מייד. אין טעם לנסות לחנך בנושא, הוא לא מקשיב. כל מילה שנאמרת מעבר לנניח "אסור" היא חיזוק. פשוט להפסיק את הפעילות להניח אותו על הספה או במקום אחר שבו גם אתם נמצאים ולא להגיד כלום עד שהוא נרגע. רק כשהוא רגוע אפשר להסביר שאסור להרביץ. אם תצליחו להתמיד בכך עם הזמן ועם התפתחות השפה הוא יוכל יותר לבטא את הכעס באופן מילולי. כעס הוא רגש לגיטימי בדיוק כמו כל רגש אחר.

הי רונה, האם חל איזה שינוי אחר אצלו בחיים. גן חדש או מעבר כלשהו. אני שואלת את עצמי איפה ראה התהגות כזו. הצבת גבולות זה בעיקר להיות קבועה בתגובות שלך כלפי ההתנהגות הזו. למשל, לא לדבר כשהוא עושה את זה, ולהרחיק אותו מהסביבה החברתית, בלי הסברים ודיבורים.
אגב, עולה כאן שאלה בנוגע לויסות חושי ומן הסתם ויסות רגשי. יתכן ואת צריכה לבדוק את הנושא יותר לעומק בעיקר אם אין שום דבר שיכול הסביר למה זה התפרץ פיתאום.

יובל שלום, אני נוטה יותר להאמין שזה דמיון, במיוחד אם אין התנהגויות אחרות שמטרידות. אבל הלחץ שלכם מהסיפור הזה מחזק מאוד אותו להמשיך לעשות זאת. הוא מקבל תשומת לב. מנסים להסביר לו שזה לא רוחות או שאין כאלו, יש לחץ על הפנים של ההורים. או אולי להפיך צוחקים מכך בנסיון לזלזל בזה. פשוט תתעלמו מהנתון הזה בסיפור ותקשיבו לסיפור. אל תשתפו עם זה פעולה אבל גם אל תגיבו לאמירה הזו. אם הרוח אמרה לו משהו..ניתן להתיחס לתוכן מבלי להתיחס למי אמר את זה. הניחו כי מדובר במחשבה שלו.