פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
בני בן ה13 תלמיד מצטיין, אהוב על מוריו ... ובכלל כאשר הוא מחוץ לבית הוא ילד נפלא. בבית , לרוב מציק לאחיו הקטן, אלים כלפיו, ובכלל כמו ״ דורש״ את תשומת ליבנו בלי סוף. מעבר לזה, הוא אינו מעוניין להזמין חברים או ללכת אליהם.
בכלל, באופן כללי נראה כילד בודד. ללא חברים כמעט.
איך ניתן לעזור לו להתמודד חברתית? להיות יותר מעורב?
יש לציין כי במהלך השנה נמצא בחוג מבוקש ומאד אהוד שם...
מלבד זה לא מעוניין ליצור קשרים בכלל.
לתשובתך אודה.

שלום אני אמא לילד בן 3 וחצי פיקח מאוד עם שפה שוטפת שיודע להגיד בדיוק מה הוא רוצה ואפשר אפילו לנהל איתו שיחות שוטפות אכפת לו והוא מתענין אין לי עוד ילדים הוא בן יחיד אני בעלי והילד גרים עם אמא שלי שיש לה נכות ועם אחותי שיש לה תסומנת דאון הוא מתוק מתענין אכפתי ושם לב לדברים קטנים אפילו אבל שזה מגיע לאחיינים שלי שבאים פעם בכמה ימים אלינו הוא מצד אחד מאוד אוהב אותם ותמיד שואל למה הם הולכים בלעדיו והוא נשאר לבד ומצד שני מפוצץ אותם מכות בנוסף הוא מרביץ לעוד ילד או שניים שבאים באופן קבוע
שאנחנו שואלים הוא אומר שהוא אוהב להציק ושהם נןגעים לו בדברים כמה שאנחנו מעירים ומדברים זה לא עוזר הוא מאוד אוהב חברים ועדין ממש מרביץ להם נושך וכל מה שבא ליד זה הגיע למצב שאחי אמר שהוא לא יבוא עם הילדים שהבן שלי בבית מצד אחד זה מאוד פוגע אבל מצד שני מה אני יכולה לעשות?אני ממש אובדת עצות

שלום רב,
בחודשיים האחרונים התחילה תופעה אצל בתי בת ה 6 בה היא אומרת לי כל הזמן כי המוח שלה אומר לה דברים רעים על חברות שהיא בקשר טוב מאוד איתן , על אנשים שהיא מכירה ואוהבת וגם עלינו על ההורים. היא מדברת על כך הרבה ונראה שזה מציק גם לה. האם זו תופעה טבעית לגיל הזה?
איך מומלץ להתמודד במקרה כזה?
תודה על תשובתך.

היי, הבן שלי בן 6 וחצי מפחד ללבוש חולצה מאחר ויכול להיתקע לו הראש בחולצה, הוא ממש חושש מזה ולחוץ לפני שהוא לובש חולצה הוא גם מפחד לעשות גלגול ושמרימים אותו. האם יש קשר בין הפחדים הללו? מה ניתן לעשות על מנת לעזור לו?

שלום ד"ר הלית,
בני בן שנתיים ושמונה חודשים, נגמל מפיפי כחודשיים(לא בלילה ולא בשנת הצהריים). הגמילה מפיפי עברה חלק, ללא קושי. (עושה בשירותים בישיבה) עם הקקי ישנו קושי- אינו מצליח לעשות בשירותים, מבקש חיתול, עומד ליד השירותים ועושה. בגן מתאפק ולא עושה קקי. עושה כשמגיע הביתה או בבוקר כשמתעורר והחיתול עוד עליו.
ע"פ מה שקראתי במקומות שונים ובשרשורי עבר מהפורום, הבנתי שזהו קושי נפוץ. דרכי הפעולה שלי הן:
ראשית אומרת לו שאם הוא רוצה אני אעזור לו ואשב לידו בשירותים וננסה לעשות- יושב ולאחר מספר שניות קם ומבקש חיתול. אני אפשרת לו לעשות בחיתול ומציעה לו לשבת על האסלה עם החיתול- אינו מעוניין רק בעמידה.
כרגע זהו המצב מתחילת הגמילה.
רציתי בבקשה לשמוע את דעתך המקצועית כיצד עלי להמשיך. כרגע המצב נראה שלא עומד להשתנות . מאוד נוח לו לעשות בעמידה בחיתול. ואין משהו שמדרבן אותו לשנות זאת.
תודה מראש

היי דר הלית .. יש לי תינוקת בת 8 חודשים ,אנחנו בשלב האוראלי כבר הרבה זמן . אבל לא זכור לי עם הגדולה שלי התעסקות גדולה כזאת .. שואב אבק זאת בדיחה לידה ... כשהולכים לים נסיונות של הכנסת חול עם צדפים לפה .. והרבה פעמים זה מצליח .. אין לה בעיה עם דשא אדמה .מרקמים . נמלים חרקים בגינה בקיצור כל מה שחולף או נקרא בדרכה ..מרבית היום שלי אני עסוקה בנסיונות להוציא לה מהפה , או מהיד בדרך לפה .. מה דעתך ? היא מפותחת מאוד ..

שלום
בני בן ה 5 מתקשה מאוד להיפרד בבוקר. לדברי הגננת הבכי עשוי להימשך אפילו שעה, כאשר הוא מסרב להרגע.
בתחילת השנה ניסינו לעבוד על זה- לא לעשות ענין מהפרידה- ואכן לתקופת מה היה שיפור מסוים, אולם בחודש האחרון נראה שהוא משתמש בבכי ככלי, ויש תחושה שזה כבר משהו התנהגותי ולא באמת קושי פרידה.
חשוב לומר שיש לו קושי להסתגל לשינויים, מגיל מאוד צעיר.
מדובר בילד חכם מאוד, לדברי הגננת מבחינה שכלית הרבה מעל הממוצע ואני חוששת שהבעיה הרגשית תפגע ביכולת שלו להשתלב בגן חובה.
אנו אובדי עצות ולא ממש יודעים איך לעזור לו להתגבר ולאמץ צורת התנהגות אחרת.
אודה לעצתך.

שלום לדר' דורי,
יש לנו ילדה בת 3 וחצי, ילדה מאוד חכמה, דעתנית ומפותחת קוגנטיבית. היא בד"כ יודעת טוב מאוד מה היא רוצה, אבל כמעט תמיד אפשר לדבר איתה, לנהל משא ומתן, להגיע להסכמה.
בזמן האחרון (כשבוע) היא מתחילה לבכות ולצרוח ולהיכנס להיסטריה קיצונית כמעט מכל דבר שהיא מבקשת ולא מקבלת, או מדברים שמתרחשים באופן שונה ממש שהיא רוצה או ציפתה.
דברנו איתה, הסברנו שהתנהגות הזאת לא יפה, לא מקבולת עלינו, שאנחנו מבקשים דברים יפה ולא בצעקות וכו'.
לפני יומיים אמרתי לה שהיא לא תקבל את מה שהיא מבקשת אם זה בבכי ובצעקות, ואם תבקש יפה - אז נקשיב ונחשוב אם כן או לא. אין לי ספק שהיא הבינה.
היא ילדה ראשונה, מאוד קשורה אליי (אמא). כשהתחלנו לנתח - ההיסטריות הקיצוניות מתפתחות בעיקר איתי. וא"כ מאוד חשוב לה שאני אחבק/אסלח, הוכלכת אחרי כמו זנב... היא גם נשארת צמודה אליי במהלך כל הקונפליקט, אבל צועקת, בוכה, מושכת בגדים, בועטת בדלת אם אני מניסה להיכנס לחדר (מרוב עבצבים וישאוש וצעקות) ולסגור את הדלת.
לא היו שינויים רציניים בחיי יומיום בתקופה האחרונה. בגן לדברי הגננת הכל בסדר, היא פורחת ונהנת שם (גם רואים את זה כשבאים לקחת אותה - ממשיכה לשחק עד הגרע האחרון). אני נוטה להאמין לגננת, השנה היא ממש פורחת בגן, נפתחה מאוד עם הסביבה (לפעמים לוקח לה קצת זמן להיכנס לעיניים, היא מאלה שבהתלחה מתבוננים מהצד וא"כ לאט לאט משתחררים).
אני פשוט לא מבינה מה עובר על הילדה. המבצים האלה נגמרים בזה שגם אני/אבא מאבדים שליטה ומתחילים לצעוק עליה, לכעוס, לדרוש שתלך לחדר להירגע.
לא ידעת אם הצחלתי לתאר את מה שקורה במידה מספקת, מקווה שכן.
יש לך השארה למה זה פתאום קורה ואיך אפשר להגיב או מה לעשות כדי לשבורר את המעגל הזה של בכי, צעקוב ועצבים?
בתודה רבה מראש וסליחה על אורך הפוסט.

הפסיכולוג נתן כרטיסיה עם כתם של דיו ושאל מה את רואה אמרתי את מה שראיתי וזה היה כמה דברים בסוגים של חיות האם זה בסדר ???

שלום. יש לי תינוקת בת כשנה ו3 חודשים. אני לא רואה אותה הרבה, כשעה ביום ופעמיים בשבוע בכלל לא. במשך הזמן שאני לא בבית היא חכ מפסיקה להגיד ולצעוק אבא אבא ולחפש אותי בבית. אבל כשאני בבית בערב או בבוקר היא לא מפסיקה להרביץ לי ולרצות שיקחו אותה ממני.
היא ילדה ראשונה ואני ממש שבור מזה. מה אתם ממליצים לי לעשות?
תודה רבה.

חייבת להתייעץ
השבוע הזה אני ובעלי היינו בחופשה בחול יחד והילדים נשארו אצל הסבתות לסירוגין.
באחד הימים , בני בן ה4.5 היה אצל אמא שלי יחד עם אחיינית שלי בת ה3 .
כשהם שיחקו ביחד בחדר , אחותי נכנסה לחדר וראתה את אחיינית שלי בלי תחתונים .
צעקה על שניהם שאסור וזה נגמר . באותו לאחר כמה זמן מה שוב היו בחדר ושיחקו.. אמא שלי נכנסה לחדר וראתה את אחיינית שלי עם רגליים פתוחות ללא תחתונים ואת הבן שלי יושב ומסתכל . לא ראתה אם היה הייתה נגיעה .
היא הסבירה להם על הגוף הפרטי של כל אחד מהם ואמרו שלא יעשו את זה שוב .
השאלה הנשאלת היא מה אני צריכה לעשות ? אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו על זה אבל האמת שאני לא יודעת מה להגיד ואיך להגיד ? האם זה שלב טבעי בגיל הזה ? האם צריך להרתיע ? אני לא רוצה לפגוע בו .. כי הוא ילד מאוד רגיש. מצד שני אני לא יכולה למצב כזה לקרות שוב. .
אודה לעזרתכן.. ❤
.

שלום רב,
הבן שלי בן שנתיים ושלושה חודשים "גילה את עצמו".. בהתחלה במשך היום היה מכניס יד לחיתול והמטפלת במעון אמרה לי להתעלם.
בחודש האחרון אני לא רואה אותו מכניס יד במשך היום אבל נרדם בלילה עם היד בתוך החיתול ולא זז משם.. יש לציין שהוא רק שם יד ומחזיק (לפי איך שזה נראה..)
אני עדין מתעלמת מזה.. השאלה האם זה נכון להתעלם??
האם יפסיק מעצמו ללא התערבות או הפסקה יזומה שלי למעשה?
מבינה שזה שלב בהתפתחות אצל חלק מהילדים אך מאוד לא נעים לי העניין.. :( וגם מפחדת שהוא פיתח לעצמו דרך הירדמות שלא נוכל לצאת ממנה בהמשך.
מה לעשות??

היי,
בני בן שנתיים. בריא ומפותח מאוד לגילו. עדיין לא הולך לגן, אבל רשום לחוגים.
מאז שהיה בן חצי שנה הוא נרדם לבד במיטתו בחדר משלו. הנחלו הרגלים מעולים.
עכשיו כשהוא בן שנתיים הוא נתקף חרדות. הוא פוחד מרעש של שכנים בדירות הסמוכות שמזיזים רהיטים, הוא פוחד מרעשים מבחוץ, חושב שכל רעש זה השכנים ואם אני עוזבת אותו להירדם כרגיל במיטה (עם אור מהמסדרון) הוא עומד במיטה וקורא לי בצרחות שארים אותו . זה משהו חדש ואיני יודעת איך להתמודד. אני שוכבת במיטה נוספת שבחדרו עד שנרדם. וזה יכול לקחת גם שעה.
מהיכן החרדות מגיעות? האם זה חלק מהתפתחות בגילו? וכיצד כדאי לי לנהוג על מנת שלא אקלקל את הרגלי השינה הטובים שהנחלתי לו? אני ממש חוששת שאם אתחיל לשהות בחדרו עד שנרדם אקלקל את כל העבודה שעשיתי איתו בהקשר של השינה.
תודה רבה

הי
מאילוצים גרים בדירת 3 חדרים זוג הורים, ילדה מתבגרת ותינוק. מאז שנולד התינוק הוא בחדר איתנו ההורים אבל אני לא רואה איך בכלל אפשר להעביר אותו בקרוב להיות יחד עם אחותו, בחדר ילדים משותף. מה יותר נכון/מומלץ?

אנו הורים לבן יחיד בן 4 ושלושה חודשים. ילד אהוב, בוגר, עצמאי, מתנסח בשפה גבוהה, חכם.
עקב היותו בן יחיד וגם נכד יחיד בצד של הוריי שם הוא מבלה על בסיס יום-יומי, הוא מקבל את מלוא תשומת הלב, נענה כמעט לכל הבקשות, מקבל אינסוף הפתעות, ובאמת שהאהבה אליו מורגשת.

הבעיה שלנו היא בעיניין המכות.
כבר תקופה ארוכה שהוא נתפל לילדים שלא עושים לו כלום, אך לאחרונה המצב החמיר, ולצערי בכל יום שאני אוספת אותו מהגן אני צריכה לשמוע מהגננת או מהורים לילדים שהילד מציק בלי סוף לילדים שלא עשו לו כלום.

גם בבית לפעמים כשמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא משתמש בידיים.

הוא גם משתמש בניסוחים לא לעניין כמו- אני אדביק את הילדים לקיר, אני אהרוג את כולם ועוד כל מיני דברים לא הולמים לילד בן 4 .

מרגיש לנו שניסינו כמעט הכל- בראש ובראשונה מבהירים שאצלנו בבית לא מתנהגים ככה, לוקחים משחקים, סוגרים בחדר, עושים איתו "ברוגז" עד שמתנצל..
שום דבר לא עוזר.
כל בוקר כשנפרדת ממנו בגן מבקשת ממנו בחום להיות ילד טוב ושככה יהיה יותר נעים לכולם ואז בסוף יום שוב שומעת תלונות.

זה כבר מייאש ולא נעים.
מה אנחנו עושים לא בסדר?

חשבתי על הדרכת הורים.
1. האם את ממליצה על זה? (אני בהריון בחודש שביעי, הילד מאוד מחכה ורוצה אח אבל עדיין אני לא יודעת איך יגיב ואולי כדאי לטפל בזה לפני הלידה)
2. מה אפשר לעשות עד אז? איך להתנהג עם הילד??

תודה