פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שולי, מה שאת מתארת מאוד מזכיר ילדים עם בעיות קשב וריכוז. לילדים הללו יש גם קשיים שאינם בתחום הישיר של קשב וריכוז (הם נובעים ממנו אבל לא נראים לצופה מבחוץ "הגיונייים"). ואלו הן הבעיות החברתיות שאולי לפעמים נראים כמו חוסר בגרות, אבל בעיקר מסמנים את הקושי של הילד להבין סיטואציות חברתיות ולהתאים אותן להנהגות שלו.
קשה מאוד לתת לך טיפים טובים מבלי להכיר אתכם טוב.
אמנם לא כתבת שהוא עם קשיי בתחום הקשב והריכוז/ מאובחן עם ADHD או משהו כזה. אבל תארת ילד מאוד דומה לזה. יש מספר ספרים בכל חנויות הספרים תחת הכותבת של טיפול או הדרכה להורים לילדים עם בעיות קשב וריכוז או ADHD. הייתי קונה אחד שנראה לך הכי מתאים. יש שם הרבה טיפים שאולי יכולים לעזור לכם.

תודה רבה על ההתיחסות, סליחה כנאה שכחתי לכתוב, כן יש לבן שלי הפרעות קשב וריכוז לוקח רטלין ולאחרונה מקבל רספרדל, לא מפסיק לריב עם בני גילו ומתלונן שמציקים לו, הפך לקורבן ואפילו תשומת לב שלילית טובה לו. לי הכי מפריע שהוא תקוע בגיל 4, בדיוק אותם תגובות של ילד בן 4 ואני לא מגזימה, האם זה יעבור מתי שהוא?

שולי, זה לא שהוא רוצה להתנהג צעיר מגילו. זה לא שהוא לא רוצה להצליח ליצור חברויות עם בני גילו. יש כאן קושי, וצריך לטפל. זה ישתפר עם עזרה והכוונה כזו שבאה לא מתוך כעס אלה הבנה שזה לא ממש תלוי בו.

תודה רבה ד"ר הלית, בני נמצא בטיפול רגשי, האם זה מספיק, או להוסיף עוד טיפול, מה דעתך, כפי שכתבתי אין לנו קבוצות למיומנויות חברתית בדרום ואיזה אין אפשרויות יש. תודה רבה מקסימה!

שולי, אני אף פעם לא ממש יודעת מה זה טיפול רגשי (ואני פסיכולוגית :-)). היות ואין קבוצות מיומנויות חברתיות אצלכם. אני הייתי שוקלת טיפול אצל פסיכולוג המתמחה גם בטיפולי CBT. טיפולים אלו נמצאו מאוד יעילים בתחום הקשב והריכוז. בטוח יש משהו כזה באזור הדרום.

טלי, מה שאת מתארת הוא אינו ילד אשר מתבייש בעצמו. אלא ילד שאינו רוצה להוריד חולצה בבריכה. אז שלא יוריד. יש היום חולצות מצויינות ואפילו הן חשובות עם כל השמש הישראלית, אז תזרמי עם זה.
ברור שמשהו מטריד אותו, אפשר לדבר איתו ולשאול מה מטריד אותו. אבל לזכור שגם אותנו מטרידים דברים ולא חסרים מבוגרים שלא יורידו חולצה בים.

נעמה, מה שאת כותבת כאן בעיקר מיצג המון הצפה ובלבול. הדברים שאת מדווחת עליהם הם מורכבים מידי בשביל תשובה פשוטה בפורום. יש כאן כל כך הרבה נושאים, הגירושים מבעלך ואיך הם מודברים מולה, האופי שלה, החברות עם בן זוג חדש ומה שזה מייצר. בנוסף לנושאים רגילים של כל הורה כמו כמה צריך לשים גבולות, ואיפה עומדים הגבולות של השמת גבולות (או למעשה מה זה השמת גבולות).
אני חושבת שאת צריכה יעוץ אישי.

מיטל, זה באמת מאוד קשה לשמוע את הילד שלך אומר לך שהוא לא רוצה אותך. ואני תמיד מתרגמים את זה מייד לחוסר אהבה. את המכות שהיא נותנת לך לא הייתי מאפשרת. אבל לגבי הדברים האחרים, אולי כדאי לקחת צעד אחד אחורה. אולי מה שהיא מרגישה זה שהיא רוצה עצמאות? ושהאהבה שלך קצת מגבילה אותה?
שחררי קצת לחץ, חכי שהיא תבוא אליך לבקש יחס - זה ממש בסדר.
אין דבר כזה ילד שלא אוהב את ההורים שלו. בטח לא בגיל כל כך צעיר. יש דבר כזה ילד בודק גבולות.

מיכל, אין לך הרבה מה לעשות. זה האבא שלהם. כל עוד את חושבת שאין שום דבר אלים שנעשה אין לך אפשרות לשלוט על הפה שלו. וזה גם נכון כאשר זוגות הם לא גרושים. יש להניח שאת עושה או אומרת דברים שהוא לא מסכים איתם.
מה שאת יכולה לעשות, זה להמשיך לאפשר לילדות לספר לך, להקשיב והסביר להן שהוא סתם אומר דברים ולא עושה אותם. שהוא מגזים. לחזק אותן במקום הזה.
אגב, את יכולה לשאול את הבנות אם הן היו רוצות שתדברי על הדברים הללו עם האבא. אז זה נותן לך אישור לעשות את זה.

קרן, לא יודעת להמליץ. לא יודעת גם מה התחום ומה הקושי. פשוט חפשי באתר שלהם.

עד גיל 9 יש חוקי מדינה בנושא מעבר כבישים למשל, אז אם צריך לעבור כביש הוא חייב להיות מלווה במבוגר. מעבר לזה זה עניין של הבגרות של הילד.
עשי זאת בשלבים, לכו יחד כשהו זה שמוביל ומחליט לאן וכיצד הולכים, את הנגררת. עשי במשך שבוע. כשתראי שאת יכולה לסמוך עליו. אימרי לו שאת הולכת כמה מטרים אחריו והוא יכול ללכת עם החברים שלו.
ואם הכל טוב, אז לשחרר.

דורין, יש חשיבות לברר את הרקע לקשיים החברתיים של הילד. מעבר לזה, ישנם קבוצות שונות בארץ למיומנויות חברתיות. אולי זו דרך לבדוק ולטפל בנושא.

ליאת, ראשית הייתי שואלת אותך. מה היית מייעצת לעצמך לעשות במקרה של בוס שאת רוצה להרשים אותו אבל מתנה את שיתוף הפעולה שלו בכך שתעשי עבורו כל מיני שליחויות (לא משהו לא חוקי)?
כל הסיפור הוא עניין חינוכי. התפקיד שלך זה לא לבחור לילדה שלך את החברים, אלא לחנך אותה כיצד לבחור חברים וכיצד לפעול איתם.
גם אנחנו לעיתים מתקפלים מול אנשים שאנחנו חפצים ביקרם. אולי היא צודקת? אולי היא עושה את הדבר הנכון? אולי הדבר היחיד שאנחנו צריכים להסביר לה זה איפה הגבול עובר. אולי צריך להגיד לה שאם היא מרגישה שמשהו לא נראה לה היא תמיד יכולה לבוא לאמא להתיעץ.

הי תודה על תשובתך
אני רוצה שביתי תהיה עם עמוד שידרה ותעשה רק מה שבא לך ולא תעשה משהו שהיא לא רטוצה כי חברה מאיימת עילה
איך עלי להעביר את המסר הנל
אשמח לדוגמא יותר ספציפית בתגובה
זא מה לומר לה בידיוק כדי שתבין שהיא לא חייבת לעשות כך וחברה לא צריכה להתנות חברות בכך שהיא תבטל את הרצון שלה
תודה

ליאת, עם ילדים צריכים להיות יצירתיים. לרוב אמירה כזו או אחרת לא תחזיק מעמד בשל סיבות רבות שאני לא יכולה לפרט אותן כאן. הדבר היחיד שעולה בדעתי, היות ואני לא מכירה אתכם כל כך, זה לשחק איתה עם בובות. את תהיה בובה אחת והיא השניה. כאשר הבובה שלה מבקשת ממך לעשות משהו ואת לא מסכימה כי זה נראה לך לא נכון לעשות. אח"כ את תבקשי משהו שהוא לא סיבר (נניח ללכת להרביץ לבובה אחרת) ותראי איך היא מגיבה. אם היא מסכימה - כדאי ללכת לעשות את זה ואז לשחק את הבובה שקיבלה מכות ולהראות לה כיצד היא פגעה משהי שלא היה צריך לפגוע בה. משהו כזה פחות או יותר.

הי, כתבת קצר, קצר, על בלגאן גדול. מה עושים זו שאלה מאוד גדולה ודורשת הרבה יותר מיעוץ קצר בפורום. מה גם שאת אמא מנוסה ושום עצה בסיסית לא תעזור כי בטח כבר ניסית הכל. צריך להבין מה בדיוק קורה, איך הגדולים נכנסים לתוך המשוואה, איזה עזרה יש לך. כל מיני נתונים (וגם כאלו יותר אישיים). אם הקושי מהותי את מוזמנת לפנות ליעוץ.

מיכל, אם הילדה לא התחברה לילדים אחרים בגן אז בשבילה האתגר הוא אותו אתגר כמו בגן חדש, מהבחינה הזו. ההבדל הוא שבגן החדש היא לא מכירה את הגננת, סדר היום שלה ואת הגן (המבנה) . אז ההתמודדות היא קשה יותר, יותר שינויים.
האם לא נראה לך שמספיק אתגר אחד? לנסות ליצור חברויות חדשות?

תודה. אני רוצה לחדד שהגן הישן הוא רק לעוד שנה (גיל 4) ובגיל 5 היא תצטרך לעבור בכל מקרה לגן חדש. ואילו באפשרות השניה של להעביר אותה לגן חדש כבר השנה, סביר שהיא תהיה בו שנתיים. שאלה נוספת שחשוב לי לחדד - האם הילדים בגן הקיים שכבר יצרו חברויות (כשהיא היתה עם הבנות דודות) ירצו לקבל אותה?

מיכל לאור ההערה הראשונה אז אולי אין הרבה הבדל ושתי האופציות טובות באותה מידה, אולי במקרה כזה שווה להחליט לפי איכות הגן. איפה את רוצה שהיא תהיה שנתיים.
לגבי ההערה השניה - ילדים, בניגוד למבוגרים, אינם עם דעות קדומות. הם תמיד נותנים צ'אנס ויודעים לשנות דעה בקלות. הם מחליפים חברים בלי שום בעיה. הבעיה היא בדרך כלל ההורים שלעיתים אומרים לילד "אל תשחק איתו/ה" . ולכן אם אין בעיות כאלו - אין מה לדאוג בהקשר הזה. יש מה לשים לב היות וכן עולה שאלה למה בחרה ליצור חברות רק עם קרובות המשפחה. למה זה היה לה הכי נוח. יתכן ויהיה צורך לעזור לה להפתח לאופציות חדשות. אבל אין לזה קשר לגן או מבחר הילדים.

הי, אין שום מחקר שמוכיח שילד חייב ללכת לגן בגיל 3 ושזה מה שיפגע בו התפתחותית. נהפוך הוא, רוב המחקרים מראים שלהיות עם ההורה בבית זה דבר טוב. פחות מחלות, יותר תשומת לב.
השאלה היא כמובן, מה עושים עם הילד בשעות הללו. ככל שהילד גדול יותר צריך לחשוף אותו ליותר דברים, משחקים, אינטראקציות חברתיות עם ילדים שונים בכמויות שונות, התנסות בחומרים וכאלו.
אם את רואה את עצמך כאם סבלנית ומסוגלת לתת לילד את כל הדברים הללו - לשחק בבצק (אפילו לאפות יחד), לצבוע, לצייר, להיות עם ילדים אחרים בפארק או בגן שעשועים, להקריא סיפורים. ולא להגרר לדברים שאנו עושים בחיי יום יום (כביסות, בישולים, שיחות טלפון, בנקים וכיוב) אז להיות איתך בבית עוד שנה לא ישנה שום דבר מבחינת היכולות שלו.
אבל, אם המצב הוא לא כזה - אז אולי לשקול מסגרת גנית.

תודה רבה על התשובה
כל מה שציינת אנחנו עושים כבר מגיל צעיר יותר מצייר בכל מיני חומרים שונים סיפורים טיולים ניפגש עם ילדים השאלה שלי אם מבחינה חברתית להשאיר אותו עוד שנה בבית לא תפגע באינטראקציה עם ילדים ובעצמאות שלו אם יהיה עוד שנה בבית זה יקשה עליו יותר בהמשך ?
הוא ניפגש עם ילדים אבל לא בכמות כמו שנמצא בגן
כל המשפחה ממש מרימים גבה כשאני אומרת שאני רוצה להמשיך בחינוך ביתי ולא לתת לו להיכשל בגן ושאני מגוננת עליו יותר מידי .

כפי שאמרתי לך קודם אין מחקרים שמוכיחים שהשארות בבית עד גיל 4 או 5 הם בעייתיים. בכל מקרה הפרידה מההורים בשעות הגן תהיה תהליך. אם זה בגיל 3 או בגיל 4.
רק תשאלי את עצמך אם את משאירה אותו כי זה צורך שלך או שלו. כי אם זה צורך שלך, אז קשיי הפרידה יהיו קשים יותר ביום שתחליטי להכניסו למסגרת. כי המסר עובר אליו.

נועה, הייתי בעיקר מציעה לכם לעשות רשימה של בעד ונגד של כל מסגרת ואולי לדרג מה יותר ופחות חשוב עבורכם. הערכים שלכם שונים משלי ולכן אני לא יכולה ממש להמצליץ.
הנה כמה דברים שצריך לקחת בחשבון:
גן עירוני - עד 35 ילדים עם גננת וסייעת, צריכים להיות גמולים, יש לה את החברים שלה.
גן אנתרופוסופי - יש להניח שיחס מטפל לילד טוב יותר מהגן העירוני, עלול ליצור בלבול אצלה בהקשר של אורח החיים השונה בין הבית לגן (ניתקלתי גם במקרים שבהם צוות הגן מנסה ללחוץ על שינוי אצל ההורים דרך הילד - שזה דבר נוראי בעיני), שיטת חינוך המקובלת עליכם, בלי החברים שלה.
החליטו על מה נראה לכם שצריך לשים דגש עליו.

מורן, אני לא מכירה המון הורים ששיטת ה 5 דקות מתאימה להם או לילד שלהם. ועד היום לא מבינה למה היא דווקא הכי נפוצה. היות ואמרת שאת מכירה שיטות רבות, וזו לא מתאימה לכם נסי שיטה אחרת.
בקליניקה שלי אני עובדת בשיטה אחרת, מותאמת אישית למשפחה - ולכן קשה לי קצת לייעץ לך מבלי להכיר אישית את הקונסטלציה המשפחתית-אישית שלכם.

קודם כל, תודה על תשובתך המהירה!
שאלה נוספת לי אלייך שמטרידה אותי הרבה יותר...
בנינו בן שנה ו-10 חודשים, מתעורר בלילות האחרונים 3-4 פעמים בלילה בבכי...
אני קמה אליו מרגיעה אותו ומלטפת ונשארת בחדר כמה דקות עד שאני רואה שהוא חוזר לישון ואפילו מחזיקה לו את היד כדי לתת לו תחושת ביטחון.
לעומת זאת, כשבעלי קם אליו הרבה פעמים הוא נותן צעקה אחת של שקט או דיי, ברמה שאותי זה אפילו מבהיל (ולפעמים הוא עושה את זה אפילו בלי לקום אליו מחדר השינה שלנו), ואני לא יכולה לסבול את זה... הילד בתגובה משתנק מבכי וחוזר בסופן של דבר לישון... אני פוחדת שזה גורם לבן שלנו לנזק בטווח הארוך... מה חוות דעתך המקצועית בנושא ומה עליי לעשות?

מורן, חייב להתקיים דיאלוג בינן ובין בעלך על נושאים כאלו. ובהמשך יהיו עוד נושאים. אם את חוששת לדבר עם בעלך על כך, דמייני לעצמך עד כמה הילד חושש. אם בעלך קצר רוח רק בעניין הזה, דיינו. אבל אם הוא קצר רוח במקומות אחרים זה יכול להיות בעייתי.

ברור לי שבהמשך יהיו עוד נושאים ואנו נסגור את הדברים בינינו, אני דואגת וחוששת שההתנהגות הזו משפיעה על הבן שלנו לטווח הקצר/ הארוך מאחר שבחוויה שלי זה מאוד לא נעים ואני חוששת שזה יוצר אצלו סוג של טראומה מאבא שלו... ואת זה אני ממש לא רוצה, להיפך...
איך אפשר להשיג את אותה התוצאה שבנינו יבין שאנחנו נוכחים ויחזור לישון בחווית שינה יותר נעימה?

מורן, אני מציעה לבוא ליעוץ. זה יותר מורכב ממה שאפשר ליעץ בפורום.

ילד בן 7 יכול להיות בטיפול פסיכולוגי לבד עם המטפל, בעיקר אם הוא מוכן לזה. מה שאני לא מבינה זה, למה הדלת צריכה להיות נעולה?
חוץ מזה, אם יש לך חשש, תעלי אותו מול המטפל או תלכי למטפל אחר. בדברים הללו צריך להיות אמון בין המטפל לבין ההורים - אתם האפוטרופסים של הילד ואתם אחראיים לו והוא צריך לתת לכם דין וחשבון על כך.