פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אליה הי, אין לזה תשובת בית ספר ואני מבינה ללבך וללחץ שזה יוצר. הנה כמה שאלות ששווה לשאול את עצמך. מה התגובה שלך או של האבא במצבים הללו? יש להניח שאת כועסים וצועקים, אני לא באה בטענות אבל בגדול המודל להתמודדות עם כעס שהילדים רואים הוא צעקות אז זה מה שהם מכירים.
שנית, האם הם רצו ללכת לגן החיות? אם לא או אם חלק מהם לא, הרי החלק הזה השיג את היעד שלו - קיבל פרס.
ושאלה אחרונה, כשאת מתווכחת בבית עם בן הזוג, איך אתם עושים את זה? שוב מחשבה לעניין המודל שהם רואים.
ושוב יתכן וכל מה ששאלתי לא יכול להסביר את המצב בבית. במקרה כזה צריך לעשות ברור עמוק יותר למקור של הכעסים והקושי בויסות רגשי שלהם.

חגית, סימן אחד אף פעם לא יעיד על טראומה או בעיה. ידיים זה קשה מאוד לציור ויכול להיות שזה מה שיצא. האם יש סימנים אחרים שמעידים על מצוקה, קושי בשינה? רגרסיה עם שרותים? חוסר רצון ללכת למקומות מסויימים שבעבר לא היה? שינוי במצב הרוח? דברים מהסוג הזה בנוסף לציור. ובכלל אם תבקשי שתצייר את הדודה שוב, האם שוב תצייר אותה עם ידיים גדולות?
אם התשובה על חלק מהדברים ששאלתי היא "כן", שווה לדבר עם הילדה או לפנות ליעוץ קצר לבדיקת הנושא.

גאקו שלום, תאומים זה לא קל לאף אחד ואני מבינה את התיסכול. אני חושבת שהיה רצוי שתגש לקבל יעוץ מקצועי ולווי כי זו התמודדות שהורים אחרים לא מכירים. אבל כמה טיפים ראשוניים, ראשית אתה צריך עזרה, עוד מישהו בעיקר בצמתים הללו של ללכת לישון או לצאת מהבית בבוקר. אני לא יודעת מה בדיוק הרוטינה שיש לכם לקראת השינה, אבל רוטינה קבועה היא מפתח. האנרגיה לפני השינה אינה מעידה על כך שהם לא עייפים אלא להיפך. ילדים קטנים הופכים היפראקטיבים כשהם עייפים. אז צריך שגרה מאוד קבועה ולא לזוז ממנה. לא לוותר בכמה ימים ראשונים. בשעה מסויימת לאכול ארוחת ערב, אח"כ נניח את המקלחת, אח"כ נכנסים למיטה, אח"כ סיפור ואז יושבים יחד בחדר בחושך עד שנרדמים. אין טלויזיה או וידאו. בימים הראשונים יהיו הרבה צעקות, אבל לא לותר לשבת איתם בחדר עד שהם נרדמים. עם הזמן זה אמור להשתפר.
זו עצה כללית, ויתכן מאוד שלא תתאים למצב אצלכם בבית ולכן עצתי העיקרית היא לקבוע פגישת יעוץ אחת או שתיים.

דודה יקרה, זה לגמרי בסדר. כתיבת ראי אצל ילדים קיימת לפעמים עד גיל 6 ואז הם מאבדים את היכולת הזו. אז הכל בסדר.

מורן, אין איזה מחקר שמוכיח מעל לכל ספק כי הכנסת ילד למסגרת בגיל צעיר היא הדבר הנכון. בעולם המודרני שלנו, והצורך ששני ההורים יעבדו נוצר המצב הזה ולכן יש מענה לכך. לכי כמה וכמה שנים אחורה ותראי שהמצב לא היה כזה וילדים גדלו מאושרים וחברותיים. הם גם גדלו עם ביטחון עצמי ויכולת להתמודד עם ילדים אחרים בגילאים מאוחרים יותר. יותר מכך, בארה"ב אין גנים בגילאים כאלו כלל. יש מסגרות לפעמים בתוך מקומות העבודה ויש מסגרות שאפשר להשאר או להשאיר את הילד לזמן קצר מספר פעמים בשבוע. זה לא גורם לילדים להיות פחות חברותיים.
בקיצור, תעשו מה שטוב לכם, אם אתם יכולים להשאיר אותה בבית - וזה לא פוגע בכם כלכלית, לכו על זה.

מירי הי, בטח בטח בטח שכן. להגיד ולדבר איתו. בעיקרון את הרבה יותר בוגרת רגשית ממנו ואת כבר יודעת שהכלב יהיה מורדם וכבר עשית לך הכנות רגשיות. כחלק מזה את עסוקה בשאלות לגבי התחושות של הילד. כלומר, אם את מתכוננת לארוע, האם לא נכון לאפשר לילד להתכונן לארוע?
ומה אומרים לו? את האמת. שהוא חולה מאוד או זקן מאוד ולפעמים כשאין כבר תרופה שיכולה להציל צריך להפרד ממנו, לבכות להגיד שלום ואז לקחת אותו לרופא שיפסיק לו את הכאב והוא ימות.
תשאלי את הילד שלך אם הוא היה רוצה להכין משהו לכלב כמתנת פרידה או אולי להגיד לו משהו לפני שנפרדים.
לא כל המושגים הללו יהיו ברורים לבן שלך, ומה שהוא יוכל הוא ישאל עכשיו או יותר מאוחר. תגידי לו שאת כאן בשביל לענות על כל השאלות שלו, היום או יותר מאוחר.
החשש שלנו לספר לילד דברים מהסוג הזה נובע מהחשש שלנו להתמודד עם רגשות העצב או הכעס שלו. אם לנו זה קשה מה בדיוק אנחנו מלמדים אותו?

אני מתכננת לקבור אותו בחצר שלנו (בפינה). האם זה נכון להסביר לילד ששם הכלב נמצא? או שעדיף לא להראות לו

מירי, הייתי קוברת במקום נגיש יחסית אבל לא בחצר הבית

שרית הי, השאלה הראשונה שעלתה לי בראש היא מה האמא חושבת על המצב? האם היא דואגת ומחפשת עזרה? האם אתן מסכימות על כך שקיים קושי?
בסופו של דבר את לא יכולה לעשות הרבה אם הבת שלך לא רואה קושי. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לאפשר לנכדה ערוץ תקשורת לא ביקורתי איתך. ולא ביקורתי זה אומר שאת גם לא ביקורתית כלפי האם או האב. זה אומר להיות בצד שלה אבל להיות מסוגלת לא לסכסך ולפגוע ביחסים עם האם (וגם עם האב - טוב או רע..זה האבא היחיד שלה). אם זה קשה אז אפשר לדבר עם הבת שלך ולהציע לה לקחת את הילדה לטיפול - משהו שאיתו תוכל לדבר ולעבוד על הרגשות שלה.

תמרה שלום, התוגבה האינסטיקטיבית אומרת לנתק קשר. אבל צריך להיות ברור לכולנו שאם זה קורה עם החבר הזה, זה עלול לקרות עם ילדים אחרים. ועוד יותר מזה עלול להיות מצב שלא תדעו מזה. כלומר, שבשלב מסויים (אולי בגלל התגובה למקרה הזה) הוא יבחר לא לספר.
אז..ראשית הדבר הכי חשוב זה לשמור על תקשורת פתוחה עם הילד. ולא להגיב בצורה שעלולה לעורר אצלו תחושה שהוא עשה משהו לא בסדר.
כאן אני רוצה להעלות למשל את התגובה של האב. התגובה הזו הגיעה מתוך החשש שהילד "יפתח" נטיות הומוסקסואליות ולא מתוך הדאגה לשלומו הנפשי של הילד. צריך להוציא דברים כאלו מחוץ לדיון. אנחנו חייבים לשלוט על עצמנו. כי זה מסוג הדברים שעלולים לגרום לסגירת תקשורת עם הילד, ומצוקה. כל המחקרים מראים שנטיה מינית אינה קשורה ללמידה כלשהי. זה לא משהו סביבתי (לא משהו שלומדים מהסביבה). זה מולד. והילד בן 8 לא צריך להתחיל להכניס לו לראש דילמות מהסוג הזה.
ועכשיו לעניין עצמו, התפקיד שלכם זה להכין אותו לסיטואציות כאלו. לא להגיד לו שזה לא קיים או שאסור לו לראות (זה לא ריאלי). שוב, הוא הולך להתקל בזה לאור עידן האיטרנט. צריך לתת לו כלים להתמודד עם זה. היות וזה עלול להיות מורכב להסביר דבר כזה לילד בן 8 אני מציעה להעזר באיש מקצוע כמו פסיכולוג.

גילי שלום, ראשית אני לא מומחית לנושא פעילות איברי מין ולכן אני לא יודעת מתי דברים כאלו מתחילים להתרחש מבחינה פזיולוגית.
אבל זה לא ממש חשוב. אם זה קרה לו אז זה קורה כבר בגיל חמש. מה שמעניין זה שהוא יודע לקשר בין בעובדה שראה בנות לבין זה. לדעתי הוא שמע מבוגרים (או ילדים ששמעו ממבוגרים) מדברים על זה ולכן הוא יודע את ההקשר. שווה ברור, מול גורם מקצועי (לוודא שזה לא יותר מזה - שאין משהו שמראה לו דברים).
בכל מקרה אמרי לו שזה טבעי וזה בסדר, רק הדגישי שרק לו מותר לדעת בצעמו ולעשות את זה כשהוא נמצא לבד.

אתי שלום, נתחיל מהחלק הקל יותר. רגשות אשמה הם דבר שלא קל להתמודד איתו במיוחד אם אתה ילד עם המון מצפון ודורש מעצמך להיות מושלם (או שהסביבה דורשת את זה). במקרה כזה יקרה אחד משני דברים (או שניהם) הילד יגיב במצוקה כאשר יצטרך להתנצל. ולא בגלל הצורך להתנצל אלא בגלל תחושת האשמה. או שיתחיל לשקר כדי שהסביבה תהיה פחות ביקורתית כלפיו.
בדקו את עצמכם ותחשבו עד כמה אתם דורשים ממנו להיות מושלם. יתכן והדרישה באה מתוך החשש שלכם שאם לא יצליח יקרה משהו לא טוב. אבל אולי צריך קצת פרופורציה עם זה.
למה הוא בוכה כשאחרים טועים? את זה צריך לבחון יותר לעומק. מבלי להכיר אתכם יהיה קשה לי לענות על זה.

אתי שלום, למצב שילד חש אשמה גדולה כתואה מכך שעשה משהו לא בסדר יש שתי תגובות עיקריות מרכזיות. או שיתחיל לשקר כדי להמנע מתחושת האשמה. או שיבכה מרוב לחץ רגשי.
הייתי מציעה לבדוק אצלכם האם אתם מייצרים אצלו תחושה שהוא חייב להיות מושלם. יתכן מתוך חשש שאם לא יצליח יקרה משהו רע (נניח אם לא תצליח בלימודים, לא תוכל להתקדם בחיים). בקיצור, אולי צריך להוריד ממנו קצת לחץ.

צוף, היות וזה לא היה המצב לפני כשבוע, הייתי מייעצת בעיקר לך להרגע. אם את בטוחה שהגן טוב והוא נהנה, אז כמה דקות של בכי כאשר הגננת מתיחסת אליו (לא מפקירים אותו, מן הסתם), זה בסדר. זה למידה חשובה בשבילו.
זה יגמר מהר יותר, אם את תרגישי פחות "אמא רעה ומזניחה" - את לא.

אוריאן, זה פורום שבו ניתנות תשובות שיכולות לעזור באופן ממוצע מבלי להכיר את הילד והמשפחה. שאלו הם שני אלמנטים מאוד מאוד חשובים בטיפול בילד במיוחד בגיל הצעיר. את צריכה לפנות בשלב הזה ליעוץ.

לא באתי בטענות חס וחלילה רק ביקשתי הכוונה..
למי לפנות ליעוץ? לפסיכולוג ילדים? הרופא ילדים לא ראה בזה בעיה..

אוריאן, חלילה לא חשבתי שאת מתלוננת רציתי להסביר למה צריך עכשיו משהו יותר רציני מפורום. בכל מקרה, כן צריך לפנות לפסיכולוג התפתחותי/ ילדים. ותני לפסיכולוג להחליט אם זה בעייתי או לא, רופאי ילדים לא מבינים בזה מעבר לאפשקט הרפואי שאותו כבר הוא בדק.
את מוזמנת לפנות אלי (השאירי הודעה במשיבון).

פולינה, הדבר העיקרי שאתם צריכים לעשות זה להראות תמונות של הבית החדש (אם כבר יש) אולי בית הספר החדש. ולהיות איתם בחרדה, להסביר להם שגם אתם נמצאים עם הרבה אי ודאות. הם יסתכלו על ההתנהלות שלכם (אם אתם בוכים/ צועקים או שלווים ומקבלים את השינוי) וינהגו בהתאם.
מנסיוני, המערכת בארה"ב מאוד מורגלת בקבלת ילדים למערכות החינוך שלהם ויש תוכניות מעולות מוסדרות. הילדים לומדים אנגלית מהר מאוד ומשתלבים בצורה מאוד טובה ויפה.

נתי, באופן עקרוני זה קצת בעיה להכריח ילד או מבוגר להתחבר עם משהו. אם לא היית מסתדרת עם אחותך מה היית עושה? משפחה זו סיטואציה שבה יש מחוייבות להפגש בדרך כלל, זה לא אומר שכולם מסתדרים זה עם זה. אז בשלב ראשון צריך לכבד את רצון הילדים. בשלב שאני לנסות לברר למה הם לא מסתדרים ואולי להציע פיתרונות.

הי, מתוך מה שאת כותבת אני מבינה שבורח צואה דוך כדי שינה. אם כן, אני מציאה לפנות לרופא ילדים וגם לבדוק אפשרות לאלרגיות