פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי, גם לי קוראים דבי...
מספר שאלות לי אלייך כדי להבין יותר
האם בזמן שכיבה נינוחה על הבטן ( האם היא נינוחה באמת?) הוא שוכב כששתי ידיו מושטות קדימה?
האם מדובר ביד אחת בלבד? תמיד אותה היד?
אני מנסה להבין ממה נובעת נטייה זו
אנא עני לי ואז אגיב בהתאם
תודה, דבי

הבן שלכם מתנהג בצורה נורמאלית לגילו.
הוא מתרגש ומביע זאת בדרך של הצפה רגשית - לפעמים גם בתוקפנות.
חשוב מאוד מאוד להמליל את הרגש ולא "להכנס בו".
לדוגמא:
כשחברים לוקחים לו דברים שלו: "אתה דואג שהם לא יחזירו?" "אתה רוצה לבחור איזה משחק תתן לרועי","אני רואה שקשה לך אולי תסביר לי מה קורה"? אם יש אלימות - כל אלימות יש להגיב כמו מנטרה:"אצלנו בבית לא מרביצים", ולהתייחס נקודתית לעניין.
ילד עם כל כך הרבה יכולות כמו הילד שלכם: מלך מנהיג הרבה חברים - מותר לו גם שיהיו לו רגעים פחות יפים, זה הנורמאלי והצפוי.
דרך נוספת זה להמליל את הרגש: תגיד לי מה אתה מרגיש ודרך זה להגיע אליו.
בהצלחה
ענת זפרני

היי
אנא ספר לי על עצמך

בן כמה אתה?
באיזה כיתה אתה?
מה זה בדיוק "יורדים עלי"?
ועוד קצת פרטים עליך.

אם אתה בחטיבת ביניים - זה מצב שכיח ורגיל זה גיל מגעיל של הורמונים והצקות כל בני הנוער בגיל הזה חווים הצקות במידה זו או אחרת.
חשוב לבדוק אם יש לך לפחות חבר אחד טוב שאיתו אתה מתקשר בכיתה בלי הצקות וירידות.
איך אתה מתנהג כשיורדים עליך....איך אתה מול אחרים גם אתה משתתף?
ספר לי
ואיעץ לך.
גיל ההתבגרות זו המומחיות שלי ואהבתי.

מתי הוא מעשן? עם מי? איך הגבתם? מאיפה יש לו סיגריות/כסף? האם היו שינויים במשפחה בחצי השנה האחרונה? מי גר בבית ועוד ועוד כך יהיה לי קל יותר לייעץ

ראי את התשובה לאמא המודאגת באותו נושא
קודם כל בדיקות דם
אחר כך טיפול התנהגותי
בהצלחה!!

הרטבה בגיל 6 כשמעוררת תסכול אצל הילד דורשת טיפול. הטיפול בשלב זה הוא טיפול התנהגותי (כגון מזרון מצלצל) והבנה שלא מדובר במחלה אלא בבעייה של בשלות של המערכת. רוב קופות החולים מאפשרות טיפול התנהגותי כזה. ואני ממליץ לפנות לרופא הילדים שלך

ערב טוב
כדי שתינוק יוכל לשבת, אגנו ושרירי הגב שלו צריכים להשתתך ולשמש בתור בסיס לייצוב הישיבה.
מדוע הוא לא יושב כך? קשה לדעת ללא אבחון מדויק ע"י עין מקצועי. האם הוא למד לשבת לבד או שהוא הושב ? האם סבל מטונוס נמוך ? גמישות יתר באגן ?
הסיבה שהוא מתיישב כשהישבן שלו בין רגליו היא כי כך בסיסו גדול יותר ויותר קל לו להתמודד עם שיווי המשקל.
מה אפשר לעשות:
1) כשהוא על שש, נסי לגרות אותו ע"י משחק ביד לאחת לעמוד על שלוש ומשם להגיע לישיבה ע"י הזזת הגירוי לאחורה כך שהוא "יפול" לתנוחת ישיבה
2) אם יש כדור פיזיו בבית, להושיב אותו על הכדור ולנדנד לצדדים וקדימה ואחורה
צריך לבדוק את חוזק שרירי הגב שלו, האם כשהוא יושב, הוא יושב זקוף, זקוף מאוד או שפוף.
בהצלחה

לפי מה שאת מתארת יש לך ממש ילד מתנה. הילד הזה אינטיליגנט, ילד מרצה (הולך לחוגים ונפגש "בשבילך") ילד חרוץ, ילד תורם לסביבה וילד עם עולם פנימי עשיר. שהמחנכת מרגיעה אותך בנוגע למקומו בכיתה!!
אני מציעה לך שלושה דברים נסי לאמץ אותם בחום:
1. היפרדי מהפנטזיה על הילד שחשבת שיהיה לך, מקובל חברתית "רמבו" הולך מכות וכדורגל... עמוס טסטוסטרון ומסוקס..... נסי לקרב אלייך את המציאות של ילד רגיש שקט מופנם וטוב. זה הילד שלך. אם הייתי מכירה אותך יותר אני מאמינה שהייתי מוצאת קווי דמיון בינך לבינו או בין בעלך לבינו, לרוב,הילדים מאמצים את הדפוסים שלנו בהתנהלות החברתית. (לאחרונה אפילו גילו את הגן שאחראי על ביישנות. גן!!! הכל גנטי).
2. נסי להתאהב בילד שלך. לכוון את הפרוז'קטור רק לחיובי שבו. נסי זאת למשך שבוע. תראי כמה טוב רוגע ונועם יש בו - ואיזה כיף לך שזה הילד שנולד לך.
3. אל תדאגי לעתיד. "דימויים קטסטרופלים" לא מקדמים אף אחד הם רק יוצרים היסטריה. אם וכאשר תהיה לבן שלך בעיה חברתית בעתיד - תטפלו בה. ולא, זה אף פעם לא מאוחר מדי.

בהצלחה!!

אחד הדברים הכי קשים עם מתבגרים זה שהם מחליטים עבור עצמם בכל כך הרבה נושאים: קוראים לזה היפרדות.
כל עוד מדובר על דברים הפיכים זה סביר
אבל כשמדובר בהרס לבריאות שלהם זה מפחיד

אני מציעה לך לדבר איתה, להסביר לה שהעישון מסוכן וכל זה - התמכרות ....מעגל שקשה לצאת ממנו...הרגל רע.... חוקים נגד עישון...מחלות ריאה וסרטן.... לחץ חברתי ועוד ועוד

לאסור עליה לעשן בבית
לעשות איתה הסכם - אם היא לא מעשנת את והיא עושות משהו ביחד! טיול לצימר בצפון או אם אפשר נסיעה קצרה לחול בסוף השנה
תבדקי
המון פעמים נדמה לנו שהם לא מקשיבים = אבל הם כן. מאוד.

בהצלחה
אשמח אם תעדכני אותי לאחר השיחה!!

היי,

קודם כל עליך לעשות הכל בהדרגה, ישנם תינוקות אשר רגישים יותר לשינויים כתוצאה מאופי מולד, סביבת גדילה, אופי ההורים ועוד המון פרמטרים שאת חלקם אנו יודעים ואת חלקם לא. מה שחשוב זה קודם כל ההרגשה שלכם, לא להיות מתוחים כי היא מרגישה. לנסות הכל בהדרגה, סביר להניח שבפעם הראשונה השנייה והשלישית שבתך תנסה להרדם במיטתם של הוריך היא תרגיש שזו לא הסביבה שלה. נסי לקחת מצעים עם הריחות של הבית שלכם, שכבי לידה והעבירי איתה זמן בחדר הנ"ל ללא קשר לשינה בכלל.
חשוב לתת לתינוקך את היכולת להסתגל לסביבה חדשה כיוון שכל חייה הבוגרים יהיו מלאי שינויים והסתגלויות. כמובן שסביבה קבועה והרגלים הם דבר שתינוק שואב ממנו בטחון אך חשוב לנסות ולהרגיל גם לדברים אחרים, ידים של אדם אחר, תנוחות נשיאה שונות, דרכי התרדמות שונות. כמה שיותר תתרגלי שינויים כך לאורך זנן (לא במיידי ) בתך תרגיש יותר נוח.
לתינוקות מסוימים לוקח יותר זמן ךהתרגל לשינויים אז תנסי איתה שינוי מסויים במשך כשבוע ולא יום או יומיים ואז ראי מה מצבה. חשוב גם כמו שציינתי להיות כמה שאפשר ניטרליים ואוהבים ולא לשפוט את התנהגותה, כי היא לא מבינה אבל מרגישה את זה .
בהצלחה

ללכת לגן זה המון עבודה
להיות בקשר עם החברים
להתפשר
לריב
לצחוק
היא מגיעה הביתה - אל החממה - והיא רוצה טלויזיה ושקט וכיף.
אם היציאה כל כך קשה לה - ותרי.
אל תדאגי, זה לא יהיה לנצח.
סידורים זה עניין אחר - היא חייבת לבוא כי אין מי שישמור עליה.
שוחד - תכחידי.
לגבי ימי ההולדת - תציעי לה, אם היא תגיד לא - אז לא. אם היא תבין שזה מפסיק "להפעיל" אותך אחרי פעמיים שלוש היא תתחיל ללכת - בדוק!!
ואל תחשבי שהמצב ימשך לנצח - דימויים קטסטרופלים קוראים לזה, היא פשוט עוברת תקופה שכזו וזה יעבור תוך כמה חודשים.
בהצלחה
ותכתבי לי אחרי פסח - ספרי לי אם יש שינוי.

קודם כל בדיקת ברזל
הרבה ילדים מפספסים כי רמת הברזל בדם יורדת.
שנית - בדקי הא םדברים קרו בגן בבית או בסיביבה הקרובה (סבא סבתא וכו')
יתכן שהילדה מגיבה בחרדה על שינויים וזה מתבטא בבריחת שתן (אם אני לא יכולה לשלוט על הארועים שקורים אני לא יכולה לשלוט גם על הפייפי)
דבר נוסף - אל תעירי לה
תני לה להרטיב ותחליפי לה במיידי בלי לדבר על כך
"כשאין במה אין הופעה"- אין תשומת לב, לא שווה להשקיע.
תני לזה שבוע עד עשרה ימים בלי להתייחס - ותכתבי לי שוב.
בהצלחה.

והילדה עדיין מפספסת ולי ממש אבל ממש נמאאאאאאאאס, אין לי לא כח ולא סבלנות,
התחלתי איתה שבוע שעבר בעוגיה דובשנית, כל פעם שהיא היתה עושה בשירותים היא היתה מקבלת דובשנית, זה עבד יום, יומיים, ועכשיו היא שוב חזרה לזה , התחלתי כבר לבכות מתסכול בגללה, והיום זה כבר עלה לטונים גבוהים יותר, למה את עושה ?? למה?? וכו', מה אני יכולה כבר לעשות?? אני לא יכולה להחליף לה בגדים 10-15 פעמים ביום, גם בגן כבר רומזים על זה משהו, המוגלובין שלה, 12.5.
ואני לא יודעת על משהו חריג בסביבה הקרובה שקרה???
אני מתחננת!!!!!!!!!!! תייעצו לי .

אני מאמינה גדולה שאנחנו משדרים לילדים לחץ
בואי נשב רגע ונחשוב
האם לנצח המצב ימשך? התשובה היא לא
אני באמת חושבת שאם תקבלי על עצמך את העובדה שכרגע (נגיד - בשלושה חודשים הבאים) הבת שלך מפספסת, ולא תצפי שהנה מחר זה כבר יגמר
היא תקבל מסר שאוהבים אותה וסומכים עליה שכשתרצה תסיים עם העניין.
תנסי לבדוק איתה אפשרות לשיחה אצל איש מקצוע
ברוב הפעמים - הרטבות הן סימן למצוקה ושווה לקחת לשתיים שלוש שיחות אצל איש מקצוע ולקבל את חוות דעתו.
בהצלחה לך!!

בעקרון, הקוואקר הוא פשוט שיבולת שועל שעברה גריסה וחיתוך. גרעיני שיבולת שועל דומים לחיטה.
בד"כ הקוואקר שקונים הוא מש"ש מלאה.
אפשר לקנות במשקל או ארוז, כאשר מדובר בדגנים אין כ"כ חשש של חימצון.
יש בהחלט משמעות לאורגני לעומת לא אורגני.

לעניין סטיביה- משתמשים בה בכמויות כ"כ קטנות (טיפה או שתיים בד"כ) עד כי המחיר בהתאם.
לגבי זמני שתילה, לא מכירה, מתארת לעצמי שאפשר לקנות בכל עונה. יש גם את הצמח המיובש

חסרה לי המון אינפורמציה:
איך הוא בגן?
האם הוא מסוגל להיות מרוכז מול הטלויזיה יותר מחצי שעה?
איך הוא ביתר התחומים?
כתבי לי שאוכל לענות כהלכה

הרשו לי להשיב בשם בתכם:
"כמה קשה להיות קטנה.
להיות בסך הכל בת שלוש, (יש לה ברזומה שלוש חופש גדול....) ולהרגיש שהדמויות שמטפלות בי ואמורות לאהוב אותי הכי בעולם - נלחמות בי!!!
אני בסך הכל רוצה להרגיש שאני שם, חשובה, אהובה, רצויה, ולפעמים אני מרגישה שמתקלקל לי, וכולם כועסים עלי - אז אני נבהלת ומקצינה את הבכי והיללות ואז הם ממש ממש ממש כועסים!! "

ועכשיו הרשו לי לענות לכם בצורה "בוגרת":
בגיל שנתיים - ארבע הילד מגלה את היופי שבעצמאות. זהו גיל שהם רוצים להחליט על עצמם. הם מתחילים את שלב ההיפרדות - ההבנה שהיא זה לא אתם!! חלק מההתנהגויות העצמאיות מקבלות חיזוק: למשל אם היא אוכלת לבד וכו' ועל חלק מההתנהגיות של העצמאות אתם כועסים - ואז היא מתבלבלת!!!
היא בוחנת דרככם את הכוח שלה בעולם. אם אתם צועקים היא צועקת חזק יותר ובכך מנסה להוכיח לעצמה(!!) שהיא מסוגלת לעמוד מולכם ואז - מול כל העולם.
היא צריכה לחוות אתכם כהורים חזקים אבל אמפטים. להמליל:"אני רואה שאת כועסת, אבל מאוחר וחייבים להתלבש", לא בכעס - בבגרות. מאותה נקודה היא תתחיל להבין שיש שם מבוגר שמחליט ולא מבוגר במלחמה. נסו לכעוס פחות. "מעגלי הכעס" - מאוד שואבים, את כל הנוכחים...
היא יודעת בדיוק איפה נקודות החולשה שלכם והיא מיללת כי זה מוציא אתכם מדעתכם, היא מקצינה את מה שעובד!! ולכן - אתם חייבים להחליט שאתם משנים את ההתייחסות כלפיה מטעונה לאמפטית ומטרור לסמכות. עניין של החלטה - תאמינו לי!
תחליטו על שיגרה, (שעות קימה לבוש אוכל) ותקיימו אותה כאילו מדובר על קיר בטון. לא זזים מילימטר. בלי כעס. כעובדה.
וביתר הדברים תנו לה להרגיש מנצחת - כך תפתחו אצלה את תחושת המסוגלות העצמית.
אם לא עובד
פנו לייעוץ.
בהצלחה!!
ענת זפרני