פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לילך
קשה ללמד ילדים פעילים לשבת בשקט באוטו. בכל זאת, הייתי מציעה להסביר להם בשעת רוגע (ולא בנסיעה עצמה) שהדרך בה הם מתנהגים באוטו מסכנת אותם ואת מי שנוהג, וזה לא מקובל עלייך. לאחר מכן אפשר לחשוב ביחד מה הם כן יכולים לעשות באוטו. יש כל מיני משחקים שאפשר לשחק באוטו (מי רואה הכי הרבה מכוניות בצבע אדום?); אפשר לשמוע קלטת, אפשר לחוד חידות ועוד כיד הדימיון הטובה עליכם.
אני מציעה לעשות עימם הסכם לגבי הנסיעות ולומר שאם הם לא יקיימו אותו, תאלצי לעצור בצד, וכך הדרך תתארך עוד יותר.
וגם לעמוד בכך כשהם "ינסו אותך"
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לילך.
את צודקת בכל מה שכתבת. ישנם אנשים שהולכים לישון, ושום דבר לא יעיר אותם עד הבוקר. ישנם אנשים שמתקשים להירדם ושנתם קלה. ככל הנראה "נולדים עם זה".
אם לא מפריע לך שביתך מתעוררת בלילה או השכם בבוקר, אז מדוע לא להמשיך כך?
אם זה כן מפריע לך, אני ממליצה על הספר של אליזבת פנטלי "לישון בלי לבכות" - יש שם כל מיני שיטות ללמידת הירדמות עצמאית ושנת לילה רציפה בלי לבכות. לוקח קצת זמן, אבל נראה לי שזה מה שאת מחפשת.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום שלומית
קשה לענות מדוע בנך מתעורר כך משינה, אולם, דעי שהוא לא היחיד. המעבר משינה לעירות הוא מעבר לא פשוט, ולאנשים רבים לוקח "זמן" להסתגל למצב החדש. כך, ככל הנראה, גם לבנך.
לכן, הייתי מחבקת אותו או אם הוא לא רוצה יושבת עימו ב"זמן ההסתגלות" הזה, ונותנת לו לשחרר את המצוקה באמצעות הבכי.
בברכה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום מיכל.
כל שינוי דורש הסתגלות. אני מאמינה שבנך מגיב לגמילה מההנקה על ידי צורך בקרבה גדולה יותר למגע אנושי בלילה. תני לכך קצת זמן, ועם כל הקושי שבכך, אני מאמינה שזה יעבור.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום עמירה.
תחושתך מאוד מובנת. מחסור בשינה משפיע על כל תחומי החיים ועל הקשרים בתוך הבית ומחוצה לו. את מאוד זקוקה לשינה והיא גם מגיעה לך. אני מאוד מבינה.
מה שהייתי מציעה הוא קודם כל לדבר עם בעלך, בשעת רוגע נעימה, ולהסביר לו עד כמה את עייפה, ומה עייפות זו גוררת עימה. נסי לגייס אותו לעמוד כאחד מול הבנות. לאחר מכן, עוד פעם בשעת רוגע יש להסביר לבנות שכל אחד ישן במיטתו - וחשוב שאמא ואבא ישנו ביחד. אפשר לשאול כל אחת איך יהיה לה נעים יותר לישון במיטתה. לבנות החמש ניתן להציע בובה אהובה במיטה. לגדולה אולי מצעים שהיא תבחר. לאחר מכן לקבוע טקס שינה: מה שאהוב ומקובל בבית שלכם. לאחר מכן, יש להיות עקביים ולומר לבנות שעד כמה שזה נעים לישון אתכם, חסל סדר הסידור הזה וכל פעם שמישהי מגיעה למיטה, לקחת אותה ביד ולהחזיר אותה. אני מאמינה שזה ייקח מספר ימים עד שבועיים עד שהן יבינו שאתם רציניים. אם את רוצה, אפשר להציע לבנות שיבחרו יום אחד בו הן מביאות מזרונים וישנות אתכם באותו חדר, אבל רק יום אחד. ואם הם באות גם ביום אחר, הן לא יוכלו לקבל את הצ'ופר הזה.
שיהיה בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום עינת
הייתי מציעה משחק סימבולי משותף, על מנת לנסות להבין מה עובר בראשו של בנך שהוא מפסיד. לדוגמא: אפשר לשחק בחיות, מכוניות, בובות או כל מה שהוא אוהב. לנסות להגיע לסיטואציה בה המכוניות, למשל, נמצאות בתחרות ומישהו מפסיד, ואז לעודד מלל: "אוי, המכונית שלי הפסידה במירוץ. היא מאוד כועסת על עצמה. איך נראה לך שהיא מרגישה?" לאחר מכן כדאי להציע אופציות על מנת שהמכונית תרגיש טוב יותר עם עצמה. למשל: "אולי נעשה עוד מירוץ" או "אולי המכונית תתאמן קצת ואז היא תנצח".
אפשר גם לכתוב סיפור קצר ביחד על ילד שהפסיד במשחק עם אמא שלו, ואיך הוא מרגיש.
אפשר גם לספר לו משהו מעולמך. למשל: שהיה לך רעיוןם מאוד טוב בעבודה, אבל קיבלו רעיון אחר, שהיה יותר טוב, ואיך הרגשת עם זה.
כדאי להסביר לו שכל האנשים לפעמים מפסידים ולפעמים מנצחים, ושזה לא אומר שום דבר עליהם. הם נשארים חכמים וחמודים באותה המידה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

תמר, כמובן ישי לקחת בחשבון את הנכונות שלך ושל המטפלת.
הקטנה שלי בת שנה ושמונה חודשים. גמולה מחיתולים ביום (לעיתים יש פספוס אחד או שניים ביום)
אבא שלה ואני החלטנו לגמול אותה לפני חודשיים, בשיתוף פעולה עם המשפחתון.

שלום תמר
קשה מאוד לענות על השאלה שלך בלי לראות אתכם. אולם, אם כשאתן משחקות ביחד יש הנאה גדולה ואין לה קושי עם קרבה פיסית אלייך, אני חושבת שהיא, כמו שכתבת, ילדה עצמאית ומשוחררת, ככל הנראה בהשפעתך.

לאחר קריאת עצותיך באתר שלך ברצוני לציין שנהגנו לזרוק את הקקי מהחיתול לשירותים
עם הסברים. האם לדעתך חשוב לעשות זאת עם הסיר ולא ישר לשירותים ?

שלום שלומית
אני שמחה שהתעדכנת בעצמך. לדעתי, חשוב שפעם או פעמיים הילד יראה מה יוצא לו מהגוף, בליווי הסבר קצר. בשירותים זה פחות אפשרי. לכן, כדאי להשתמש בסיר, לתקופה מוגבלת (אפשר להשאיל סיר לשבוע-שבועיים מחברים או בני משפחה לצורך העניין).
בהצלחה.

שלום דריה
העברתי את ההודעה שלך לפורום הורים ומתבגרים.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=125 id=link]הורים ומתבגרים[/a].

שלום לך.
אני מאמינה שזה יעבור לו. ילדים מוצאים כל מיני שיטות מעניינות על מנת לארגן את העולם, הנחווה לעיתים ככאוטי, סביבם.

שלום!
בתי בת 3 ויש לה התנהגות דומה. האם זה עבר לילד שלכם?
תודה

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=125 id=link]הורים ומתבגרים[/a].

שלום בלה.
העברתי את השאלה שלך לפורום הורים ומתבגרים, שם תוכל ענת לתת לך תשובה מלאה.

שלום לך.
לא ברור מהדברים שכתבת מדוע הילד אינו רוצה להתקלח. ייתכן שיש משהו פיסי, זמני (פריחה, דלקת בשלפוחית השתן).
הייתי מציעה להציע לו מקלחת בסגנון שונה - למשל טוש, או בגיגית במרפסת. נראה שיש לו איזשהיא קונוטציה שלילית למקלחת בסגנון שעשה עד עכשיו.
בהצלחה

הי,
תודה על התגובה המרגיעה. שאלה נוספת באותו הנושא, האם אני צריכה להגיד משהו אם הוא עושה את זה בנוכחות אנשים אחרים? צריך להסביר לו שעושים את זה רק כשנמצאים לבד? ואם הוא ישאל אותי למה? איזה נימוק נשמע הגיוני ולוגי בהקשר הזה בעיני ילד בן 3.5?
תודה,
עינת

שלום עינת
ההתנהגות של הילד שלך היא בהחלט תואמת את הגיל. הוא גילה שהמגע עם איבר המין נעים לו, ולכן מאונן. יש לקחת בחשבון שזו אוננות ילדותית, ללא קונטציות מיניות שיש לנו לגביה. הייתי מציעה להגדיר לו מה קורה בנוסח פשוט. לדוגמא: כשנוגעים בבולבול זה מאוד נעים". אפשר גם להגדיר לו שאפשר לעשות את זה במיטה, כשהוא עם עצמו ואולי להוסיף שלאף אחד אסור לגעת לו בבולבול בצורה כזו (על אף שאני מתארת שהוא יודע זאת מתוך עצמו).
אל דאגה. זה טבעי מאוד ואני מתארת לעצמי שהוא יפסיק להתעניין בנושא סביב גילאי 5-6 (עד לגיל ההתבגרות.....)
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

הי,
תודה על התגובה המרגיעה. שאלה נוספת באותו הנושא, האם אני צריכה להגיד משהו אם הוא עושה את זה בנוכחות אנשים אחרים? צריך להסביר לו שעושים את זה רק כשנמצאים לבד? ואם הוא ישאל אותי למה? איזה נימוק נשמע הגיוני ולוגי בהקשר הזה בעיני ילד בן 3.5?
תודה,
עינת

שלום עינת
הייתי מציעה להסביר לילד בקווים כללים שיש אנשים שחשים לא בנוח כשנוגעים בגופם או כשאחרים נוגעים בגופם. למשל, יש אנשים שחשים מבוכה כשהם רואים זוג מתנשק, ויש כאלה שחשים מבוכה וחוסר נוחות כשהם רואים מישהו שנוגע בבולבול שלו. לכן, עדיף שייגע בבולבול שלו כשהוא לבד, או לחילופין הוא יכול לבדוק עם הזולת כיצד הוא חש כשהוא נוגע בבולבול.
אנחנו חיים במציאות מסויימת וילד בגיל של בנך מבין זאת. הייתי מדגישה שזה מאוד טבעי ונעים לגעת בבולבול, ואת מבינה את זה, אבל יש אנשים שיבינו פחות.
אני חושבת שכשהוא לא יקבל תגובות (של מבוכה, הפתעה, חוסר נוחות וכו') מהסביבה, הוא יחוש יותר בנוח עם האוננות והמיניות.
בהצלחה.

שלום לך.
אני מעתיקה תשובה שכתבתי לפני מספר ימים למישהו עם אותה הבעייה בדיוק:

התופעה שתיארת הינה מוכרת וידועה ונא לא לדאוג. סביב גיל שנתיים, ילד מתחיל לגלות 2 תגליות מדהימות על העולם סביבו. הראשונה הינה שהוא יישות עצמאית ונפרדת מהדמויות המשמעותיות לו, שגם להן צרכים ורצונות משלהן. השנייה: הילד מתחיל לגלות את כוחו היחסי בעולם - דהיינו, אם עד אז חווה את עצמו ככל יכול, גדול ואומניפוטנט, הוא מתחיל בגיל זה להבין שיש דברים שאין בכוחו לעשות ולהשיג, ושהוא קטן ולעיתים חסר אונים. ידיעות אלו מובילות את הילד לבדוק את עצמאותו ונפרדותו בעולם הסובב אותו, וכאן מתחיל גיל "הלא" וה"דווקא" המלווה בהתפרצויות זעם ותסכול. בנוסף, היכולת הוורבאלית של רוב הילדים בגיל זה עדיין לא הגיעה לבשלות, כך שהילד אינו יכול לבטא את השינויים הללו דרך השפה (אני כועס/מאוכזב/ מתוסכל וכו') ולפיכך, רוב הילדים מבטאים רגשות אלו באופן גופני.
מה שהייתי מציעה באופן קונקרטי הינו גם 2 דברים. ראשית, כשקים קונפליקט ביניכם לבין הילד, כדאי לנסות לתמלל אותו. דהיינו, "אתה כועס עכשיו כי לא הרשינו לך ללכת לגן שעשועים". תמלול זה הן מראה לילד שיש מי שקשוב לעולמו הפנימי, ידיעה המביאה הקלה רבה. בנוסף, התמלול מלמד את הילד לבטא את תסכוליו בצורה יותר מתאימה ואדפטיבית.
לאחר מכן, כדאי לתת לילד אופציה אחרת לבטא את תסכוליו בצורה גופנית: לקפוץ, לרות, להרביץ ל"נחום תקום" לחבק חזק בובה, או כל אופציה אחרת שתיראה לכם.
עם התפתחות הכלים הקוגנטיביים של בנכם, הוא יזדקק פחות ופחות להטחת הראש ברצפה. אז עדיין כדאי להשתמש בשני הפתרונות שנתתי על מנת לעזור לו להתמודד עם כעסים ומצוקות.
אם זה לא יעזור בכלל 0ויש לתת לכך קצת זמן), אני מציעה לפנות לאיש מקצוע באיזור מגוריכם, על מנת לראות אם הקושי מקורו בויסות תחושתי (מרפאה בעיסוק או פסיכולוג).
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך