פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אנא הפני את השאלה לפורום רפואה תזונה ובריאות על מנת לקבל תשובה מרופאים מומחים בתחום.
ותזכרי
גם נפולאון ואייינשטיין היו נמוכים והצליחו!!

כל הכבוד לך שאת בתור אחות מבררת שואלת כותבת ומתעניינת
זה משקף לאיזו משפחה חמה אחותך גדלה - ומדוע היא נבהלה כל כך מיחס שונה.
אחותך בת ה-11 חוותה חוויה לא נעימה. הכי חשוב לדעתי, לערוך לה הפרדה בין העולם שלה לעולמות אחרים: ישנם אנשים רבים בעולם והיא תצטרך ללמוד להכיר אותם, היא יכולה להבין שהשכנה הזו היא לא חלק מעולמה, ממי שהיא חייבת להתייחס אליו או מי שישפיע עליה. את הזכות הזו יש רק לאנשים שלה. והשכנה היא לא חלק מהם.
המון ילדים חשים ביטחון כשהם מבינים עולם דיכוטומי: "שלי" או "לא שלי" זוהי שפה ברורה שנותנת סדר ומאפשרת שליטה.
נסו ללוות אותה בחום אהבה ותמיכה ולתת לה לבטא את ההרגשה. לתת לגיטימציה לפחד ולתת לה אפשרות להכיל את החוויה בזמן שלה. לא להאיץ בה ולא לדוש בה.
בהצלחה.

אין לך מושג איזה כיף לקבל פידבק שכזה
אני שמחה שהדברים הסתדרו לכם
תקשורת = מפתח
בהצלחה בהמשך
ענת זפרני

שלום לך.
אין ספק שבנך עבר חווייה לא פשוטה והיא עדיין לא ברורה לו. הייתי מציעה לדבר עימו בכנות ובשפה שהוא יבין. הייתי מציעה לומר לו שהוא היה חולה והיה בבית חולים וששהשהיה בבית חולים מעוררת כל מני רגשות, כמו פחד. אבל, שעכשיו הוא בריא, ושבבית חולים עוזרים לאנשים חולים להיות בריאים. אני מציעה לתת לגיטימציה לתחושת הפחד ולתת לו לדבר עליה, ועם זאת להרגיע, גם לגבי העתיד, שאם הוא או מישהו אחר קרוב יהיה חולה, תמיד יהיו רופאים שיעזרו לו להרגיש יותר טוב ולהבריא.
לגבי השאלות על המוות: ילדים בגיל הזה נחשפים יותר ויותר למוות, ומתחילים להבין שלחיים יש סוף. כמובן, ההבנה הזו מוגבלת ומותאמת לגיל. אני חושבת שהשאלות של הילד שלך קשורות למחלה שלו ולחוויית השהייה בבית החולים. לכן, הייתי מספרת משהו על המוות, בשפה פשוטה. לדוגמא: שלפעמים יש חיות או אנשים שהם מאוד זקנים או מאוד חולים ואז הם הולכים למקום בשמיים ששם הם יוכלו להרגיש יותר טוב. עם זאת, להדגיש לו שזה לא המקרה שלו.
הייתי ממליצה לחפש ספר בנושא ולהקריא לו.
אני מדגישה שהשאלות של הבן שלך מאוד לגיטימיות, גם מבחינה התפתחותית וגם מבחינה אישית. ילדים רבים בגיל הזה משחקים בחיה הטורפת חיה אחרת; נתקלים בחתול מת ברחוב; חווים פרידה מבע"ח או מקרוב משפחה שמת וזה בסדר לשחשוף אותם, במידה מוגבלת לחלק הזה של החיים.
שיהיה בהצלחה.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

היי אילנה
אני רואה בפנייה שלך דרך להסבר ברור בנוגע למותר ואסור.
נתחיל בעובדה שילדים סקרנים בנוגע לגופם.
זה טבעי.
הבעיה עם מצבים מעורפלים כגון אלו שתיארת שהם על גבול "המותר אסור"
אני חושבת שאת צריכה לדבר עם הבן שלך על הגוף שלו - שהוא שלו ואין לאף אחד זכות לגעת בו. גם לא לכם בתור הוריו אלא אם הוא מסכים.
הגוף שלנו שייך רק לנו ולא לאף אחד אחר.
גם הגוף של החבר שייך רק לו.
חשוב לקיים את השיחה באוירה נינוחה
לעודד אותו על ששיתף אותך ושהוא ממשיך לשתף אותך
ולבקש ממנו להפסיק לחלוטין את המשחקים הללו עם החבר
אני מוצאת טעם לדבר עם האמא של החבר בגוף רבים "הילדים שלנו" ולבקש ממנה לקיים שיחה עם בנה.
בהצלחה
ענת זפרני

לקראת גיל שש מתעוררים פחדים קיומיים (פחד מפני המוות) שתוקפים ילדים רבים.
הפחד הוא אמיתי - אי אפשר להתווכח איתו ולהגיד לילד שאין לו ממה לפחד כי מבחינתו העולם הוא מקום לא בטוח.
חשוב מאוד לתת לילדה את הזמן שלה כדי להתרגל מחדש לשיגרה.
הצפירה היתה רק הטריגר - להוצאת הפחד אם לא הצפירה היה כבר משהו אחר...
חשוב לתת לילדה הסבר על כך שפחד זה דבר לגיטימי ומותר. אין סיבה לפחד מהפחד. מותר שהוא יבוא יהיה "אורח לרגע" - אחר כך הוא יעלם!
לגבי ההתנהלות עם יתר בני הבית - תזרמו איתה
רוצה לישון עם אחיה - בכיף (זה לא ימשך לנצח!!)
רוצה להיות לידכם בבית - בכיף(כשלא דוחפים אותם הם מתרחקים לבד)
ותחכו עוד חודשיים שלושה - סביר להניח שיעבור
בהצלחה
את מוזמנת לעדכן אותנו
ענת זפרני

קודם כל תודה על הפירגון!!
לענייננו:
לילדים יש פחדים שונים בגילאים שונים
הפחדים לגיטימים. זה כל הסוד
ל א ל פ ח ד מ ה פ ח ד!
צריך לתת לילדה תחושה שפחד לא עושה כלום וזה בסדר גמור לפחד.
התגובה ההורית השכיחה היא :"אל תפחד","ממה אתה פוחד?" "תפסיק לפחד", ומה שיוצא מזה אלו רק רגשות אשמה כי הילד, מה לעשות, דווקא כן מפחד. אפילו מאוד....
כשנותנים לגיטימציה לפחד הוא הופך לפחות מפחיד ופחות מאיים.
בנוסף, תקני בלוק ציור ענק וצבעי פנדה תפני אחר צהריים לך ולילדה ותתני לה לצייר את הפחד
זה לא יאומן כמה כשהופכים משהו למוחשי הוא מוגדר ותחת שליטה.
לצייר את הפחד
ובצד השני של הדף = לצייר איך אפשר להתגבר על הפחד
לתלות בחדר.
תזכרי שזה זמני וחולף
ספר העוסק בפחדים נקרא "פחדי ילדים" של דר' בנג'מין ב. וולמן הוצאת ספרי ארז.
אנא עדכנינינא
בהצלחה!!
ענת זפרני

האמת שאתמול אחר הצהרים נתתי לה לציר את הדמויות המפחידות מהחלום(שלי הם ניראו חמודים בציור)
ואמרתי לה תקרעי הותן ותזרקי לפח היא עשתה זאת בשימחה
הפחד העיקרי שלה גם ביום בזמן שניסיתי להשאיר אותה לבד (אני בשלב זה לא מנסה)
שזה שיבאו וירו

אתחיל בכך ששינויים הם דבר קשה.
לוקח זמן להתרגל לשוני,אפילו חדר במלון מחייב אתנו לזהות כוונים, על אחת כמה וכמה ילד חדש על כל המשתמע מכך.
את אמיצה ועשית בעיני מעשה מדהים.
קחי בחשבון שיקח לך ולילדה זמן להתרגל אחת לשניה, לגבולות, להורות....
תתנחמי בעובדה שילדים הם עם סתגלן מאוד- - ואם טוב לה היא תסתגל במהרה!!
אני רוצה להציע לך מספר דברים:
1. חכי קצת עם החינוך. תני לילדה את הביטחון בזה שתהיי לידה בשבועיים הקרובים עד שתרדם. לוקח לה זמן להבין שהלילה והשקט אינם מאיימים או מהווים אינדיקציה לנטישה... את יכולה ליצור ש/יגרה של אוכל מקלחת סיפור ולמיטה - ואת לידה עד שהיא נרדמת. עוד שבועיים שלושה כשתרגישי שהילדה כבר יותר רגועה - תתחילי להציב גבולות. לא הכל בבת אחת.
2. חפשי קבוצת הורים באזור מגורייך והצטרפי. אין לך מושג כמה טיפים תמיכה וחברים ניתן למצא, אני מצרפת קישור לאתר שלי - אם לא תמצאי תתקשרי אלי ואתן לך
3. קני את הספר "תקשיבו לי רגע" של הפסיכולוגית חלי ברק. המון פתרונות להמון בעיות דרך עיניו של הילד - מקסים וממומלץ ביותר.
בהצלחה!!

ענת זפרני http://martzim.tadmit4u.net/anat







/

שלום לך.
כתוספת לתשובה היפה של ענת, ברצוני להתייחס למצב המיוחד של הילדה שלך. לא ברור ממה שכתבת היכן היתה הילדה שלך עד לגיל 3. סביר להניח שאם אימצת אותה, היא גדלה בתנאים לא פשוטים. ייתכן וחוותה נטישה בגיל צעיר, ואם אימצת אותה מבית יתומים, סביר להניח שלא היה לה אובייקט התקשרות קבוע. חשיבותו של אובייקט כזה (בד"כ דמות הורית או דמות מטפלת קבועה אחרת) הוא בנתינת ביטחון לילד שהוא לא לבד בעולם; שתמיד יהיה מישהו עימו. בתחילה זקוק הילד לדמות חיצונית כזו ולחוויית רצף עם אותה הדמות. לאחר מכן, הילד מפנים את דמות ההתקשרות הקבועה, ויכול להעלות אותה בעולמו הפנימי ברגעי מצוקה. נראה כי ילדתך לא חשה את הביטחון הזה. לכן, כל פרידה יכולה להחוות על ידה כעוד נטישה. עבור ילד, שהוא ייצור חסר אונים יחסית, בעל צרכי תלות חזקים ואובייקטיביים, זה מפחיד מאוד להישאר לבד בעולם. הפרידה בלילה היא פרידה קשה עבור רוב הילדים. אולם, באופן תקין, ילד בן 3 כבר יודע שכשהוא יקום בבוקר דמות ההתקשרות שלו תהיה שוב לצידו. לפיכך, הפחד שוכך. עבור ילדתך, זה לא המצב. לכן, אני מצטרפת לעצתה של ענת: שבי לידה עד שהיא נרדמת. הייתי מעיזה ומציעה שינה משותפת לתקופה מסויימת. זאת על מנת שכשילדתך תתעורר בלילה היא תראה שאת נמצאת לידה. בנוסף, הסבירי לה שאת תמיד תהיי שם, בוקר וליל. הצעה נוספת הינה כתיבת סיפור משותף. למשל: סיפור על ילדה שפוחדת להיות לבד בלילה ועל פיה טובה שתמיד נשארת עימה ושומרת עליה.
תני לה זמן להבין שאת תהיי שם תמיד. נשמע לי שזה מאוד לא ברור עבורה.
אני צופה שתהליך האימוץ לא יהיה פשוט, ולכן מצטרפת לעצתה של ענת לגבי קבוצת תמיכה או תמיכה פרטנית עבור שתיכן.
שיהיה המון בהצלחה, ואני בטוחה שעוד תהני מאוד מהצעד המשמעותי שעשית, עבור שתיכן.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

היי ותודה על פנייתך
אנא כתבי לי בסעיפים (1,2,3)מה את שואלת אותי
לא כל כך הבנתי מה את מבקשת ממני
ענת זפרני

תאמיני לי מצד אחד אני רוצה שהבת שלי תישמע לי .

הבת לא שומעת לשום מילה ממני כאימא בת 18 .

אבל אני רוצה שהבת תבין שאני מדברת איתה שזה לא מתוך כוונה רעה .

כי לבת שלי לא טוב בבית שלה .תישאלי אותי שאלות ואני יענה לך ????????

שלום לך.
על אף שאני מאוד מבינה לליבך ושאני מבינה שהסיטואציה היא לא פשוטה, התגובה של בנך נורמאלית לחלוטין. יתרה מכך, עדיף שהוא יבטא את קנאתו מוקדם מאשר מאוחר. אז קודם כל סבלנות!!!!!! וזה יעבור. עם זאת, יש מס' דברים שניתן לעשות. דבר ראשון הוא לתמלל עבורו את רגשותיו. למשל, כשהוא מתפשט, אחרי שאת מחליפה חיתול למשל, אפשר להגיד לו משהו בסגנון: "עד לפני כמה זמן היינו רק אתה, אבא ואני והיינו רק שלך ורק איתך. עכשיו הגיעה התינוקת ופתאם אנחנו לא רק שלך וצריכים לעשות איתה כל מיני דברים ואתה בטח כועס/מקנא וכו'". אין צורך לרכך ולעדן. נהפוך הוא. כשהילד שלכם יראה שאתם מבינים מה קורה בעולמו הפנימי, זה עשוי להקל עליו מאוד ולתת לו תחושה שהוא אינו לבד. בנוסף, כדאי לתת לו תחושת רווח מכך שהוא הגדול. לדוגמא: להציע לו לעזור במקלחת של התינוקת; לבקש ממנו להביא לך חיתול עבור התינוקת וכו'. כשהוא עושה את זה, כדאי להדגיש באוזניו כמה הוא עוזר וכמה הוא בוגר ושאתם מאוד מעריכים את זה. כמו-כן, אני ממליצה על "ספר הפילפילים" אשר מדבר על סיטואציה של אח גדול שנולדת לו אחות קטנה. בספר ניתן ביטוי לטווח רגשות גדול (כעס, בדידות, קנאה) והוא יכול להוות בסיס לשיחה לגבי רגשותיו של בנך.
שיהיה בהצלחה!!!!
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית

היי מעיין, כמה קשה להיות בגיל שלך כשאת מצד אחד מרגישה כל כך גדולה בוגרת ובשלה ומצד שני יש את ההורים שמגבילים מקטינים קובעים בשבילך. זה כמו נדנדה של רגל אחת בעולם הגדולים ורגל שניה בעולם הילדים.
שאלת אותי שאלה לא פשוטה בכלל.
אענה לך דרך הצגת הדברים מעיניו של אביך, נסי לקרא בלי לכעוס ואחר כך אתן לך גם כמה דרכים לפתרון. אבל קודם כל חשוב שתביני איך הדברים נראים מהצד של אביך:
"יש לי ילדה (ובשבילו תמיד תמיד תמיד תשארי ילדה!)כולה בכיתה י' "התלבש" עליה איזה טמבל אחד בן 20, חושב שהוא מצא אותה ברחוב, מעשן , חייל, בכלל מה יש לו להסתובב עם ילדה? למה הוא לא מוצא מישהי בגילו? היא בעולם אחר בית ספר לימודים שיעורים מבחנים... והוא בעולם אחר צבא וכו'..מה הקטע שלו? בטח רוצה להכניס אותה למיטה, מנצל את העובדה שהיא מאוהבת בו כמו שרק ילדות בגיל שלה מאוהבות - ויופי!! מה הבעיה ? ישחק איתה קצת וימשיך הלאה! אני לא מוכן., זאת ה בת שלי ואני רוצה לשמור עליה היא לא מבינה, היא כועסת עלי עכשיו אבל כשהיא תגדל היא תודה לי. הבת שלי זו לא סתם פרחה מהרחוב. היא ילדה טובה ויש לה הורים ששומרים עליה כמו שצריך"
אני חושבת מעיין, שאלו הדברים שאבא שלך היה אומר. מה דעתך?
תראי. הנסיון שלי מראה שכשאתם בגיל שלכם רוצים משהו - תשיגו אותו בכל דרך. השאלה היא מה המחיר. כלומר - האם שווה לך כל הריבים והלחץ והשקרים וההסתרות שיהיו אם תמשיכו ואביך יתנגד, או - (וכאן אני מגיעה לפתרונות)
שכדאי לבצע הכרות הדרגתית:L
1.דברי עם הורייך.הסבירי להם שאת אוהבת אותו ושאת מתכוונת להמשיך את הקשר איתו, א ב ל - את מכבדת את החששות שלהם ולכן את רוצה שהם ילמדו להכיר אותו
2. תזמיני אותו אליכם הביתה - והרבה!! שיכירו אותו - תמיד המוכר פחות מאיים, זה ישיג שתי מטרות:א. הוריך ידעו מי ומה הבחור. ב. הבחור יבין שיש מאחורייך משפחה והוא יהיה יותר זהיר איתך.
3. וזה לא קשור להורייך. קחי את הזמן עם יחסי המין. יחסי מין ז ה לא רק מין זה קודם כל יחסים. עבור הרבה מאוד בנות לבחור הראשון שאיתו הן שוכבות יש משמעות ע נ ק י ת!! תתני לכם עוד זמן לפני כן, יהיה לך יותר קל עם עצמך אם ממש ממש תרגישי ביטחון, וזה גם כשההורים מקבלים אותו וגם שהזמן שאתם ביחד ארוך יותר, כי אם הוא חייל ואתם ביחד כולה חצי שנה והוא בטח מגיע רק בסופי שבוע - מה שמצמצם את הקשר בינכם לחודשיים נטו!!! זה ממש מעט. את תבחרי מתי ועם מי - לדעתי, ו את לא חייבת לקבל אותה - קחי את הזמן.
את מוזמנת להתייעץ איתי בכל עת:050-7928420
בהצלחה
ואת מוזמנת לכתוב ולעדכן - אשמח לשמוע.
ענת זפרני

שירלי שלום
ממה שכתבת נשמע שהבת שלך רוצה להיגמל, אך גם פוחדת. ילדים בגיל גמילה פוחדים שעצם פעולת ההוצאה מהגוף (קקי) תפגע בשלמות גופם. לפיכך, הילדה שלך ביקשה לעשות את הקקי בחיתול. ככה הקקי נשאר קרוב לגוף ותחושת האובדן קטנה. לכן, בנוסף למה שאת עושה כרגע בקשר לגמילה, שנראה לי נכון מאוד, הייתי לוקחת את הקקי מהחיתול ושמה אותו בסיר יחד עם הילדה. הייתי מאפשרת לה להסתכל עליו ותוך כדי כך מסבירה לה במילים פשוטות מה זה קקי ושכל יום יש חדש. לאחר מכן הייתי עורכת טקס פרידה קצר וזורקת את הקקי לשירותים. כדאי לחזור מס' פעמים על כך. אח"כ אפשר להציע לילדה לעשות את הקקי ישר בסיר. זה עשוי להיות מעבר יותר קל עבורה.
והעיקר, לא ללחוץ ולתת לה להיגמל בקצב שלה.
בהצלחה!!!

לקראת גיל שש מתעוררים פחדים חזקים שמקורם פחד מפני המוות - ויש להם פנים רבות,
הם זהים בעוצמתם לפחדים מגיל שנתיים שעוסקים במכשפה מתחת למיטה ובאריה בארון....
עצתי המבוססת גם על נסיון אישי וגם על ייעוצים והדרכת הורים:
אל תפחדו מהפחד.
כשהילד מפחד - הוא יכול לגשת אליכם, להתחבק לבכות לספר לכם - ואחר כך: עסקים כרגיל.
כשיש לגיטימציה לפחד הוא הופך למפלצת פחות מאיימת מאשר כשהוא "מפעיל" את כל בני הבית.
מנסיוני
זה עובר מהר מהר כשההורים משדרים נינוחות וקבלה.
בהצלחה
ענת זפרני

אני בדרך כלל נותנת עצה, ראשונית לפחות אבל דווקא במקרה הזה הייתי מתייעצת עם איש מקצוע, כיוון שרשמת שזו תק' ארוכה יחסית של פחדים וחרדות.אני יכולה להרגיע ולומר שרוב המשפחות שמגיעות אליי לייעוץ וטיפול הן משפחות נורמטיביות לחלוטין!!!!! ובד"כ הטיפול קצר ומאוד עוזר.

שלום לך.
הכי הכי חשוב בגיל ההתבגרות זה לשמור על דיאלוג חופשי.
ההורים מהווים תמרור עצור וגבול מאוד ברור בין מותר לאסור.
הבת שלך חווה התבגרות הורמונלית אופיינית, לא מזניחה את הלימודים ומנסה גם דברים חדשים.\
כל עוד הדבר לא מסוכן - אין בעיה
כשזה נוגע לשאלות קשות כמו סמים ולהסתובב עם עבריינים
כאן היא מאותת לך: "אמא אני חוצה גבול"- ובודקת את הכוח שלך מולה.

קחי אותה לשיחה.
תקבעי איתה מראש- ביום חמישי בשבע בערב אנחנו יוצאות לבית קפה לדבר.
תחמיאי לה על האחריות ועל המסירות ללימודים - לחדר שלה וכו'
תסבירי לה שאת מאוד גאה בה וסומכת עליה - אבל
יש דברים שהם מבחינתך גבול אדום: לבוש חושפני סיגריות סמים ובחורים
גם למתבגרים יש חוקים זה לא הכל פרוץ
תקשיבי לה!!!
ממש תקשיבי לה!!!
ותשתמשי בדברים שלה כדי להבהיר לה שוב ושוב שאת סומכת עליה אבל לא על החברה האלו ולא על חומרים כמו סמים אלכוהול וסיגריות- תביהירי לה שבמילא מה שהיא רוצה היא תעשה אבל - את מבקשת ממנה שתכבד את הקשר בינכם ושלא תתחיל לבסס אותו עלשקרים.
תסכמו את המפגש בהסכם:
מה את דורשת
מה היא דורשת
מה את נותנת
מה היא נותנת
ו ת כ ת ב ו את זה!!
תכתבי לי אחרי השיחה ואוכל לתת לך טיפים נוספים
בהצלחה
ענת זפרני

לכולנו יש שתי אוזניים שבדרך כלל משמשות אותנו לשמוע ובמקרים בודדים אנו מקשיבים-זוהי תחלואת המערב.
אנו ממעטים להקשיב לסובבים אותנו, תמיד יש לנו מה להגיד-אנו יודעים הכל ומבינים הכל-כמה טיפשי הוא הדבר.
לכן רצוי לאמן את עצמנו לא רק להקשיב בשתי האוזניים אלא להקשיב באוזן השלישית שהיא האוזן האמיתית והנכונה של כל בני האדם.
לפי האימרה " אם חושיה מחודדים"
זו עבודה קשה ולכן צריך אדם להיות קשוב לליבו ואז יוכל לפתור הון בעיות , והפתרון תמיד נמצא.
בהצלחה.