חברה שלי..

איזה חברה מדהימה את. את לוקחת אחריות מאד גדולה וצריכה להבין שהיא צועקת לעזרה ומסתבכת עם עצמה ולא יכולה לצאת מזה לבד. אני לא יודעת מה הקשר עם הוריה אבל חשוב שכן מישהו יישמע וייקח אחריות לעזור לה ולפנות לאנשי מקצוע. לי לא היה אף אחד והיו אורות אדומים בכל מקום וחבל יכלו לעזור לי בריאותית עשרות שנים לפני שנעזרתי.

היי מניסיון אישי.. עם חברות שלי כאילו.. אני יודעת שלמרות הכעס בהתחלה שכאילו גילו והכל אני הבנתי אותן.. אפילו היה קצת כעס עם לא היו מספרות כי זה כאילו לא אכפת להן באמת.
אני מציעה לך להגיד לחברה שלך כזה דבר.. "X אני מאוד אוהבת אותך ואני מודיעה לך ולא שואלת אותך שאני הולכת לדבר עם מישהו (יועצת הורים גם וגם אפילו) ושאני לא הולכת לתת לך להמשיך לרדת. את יכולה לקבל את זה ואת יכולה לכעוס עליי אבל מתישהו את תביני שזה מאהבה אליך" לדעתי זה מה שאת חייבת לעשות.. הפרעות אכילה זה משהו שמתמכרים אליו.. כמה שעוצרים את זה מוקדם יותר ככה אפשר לצאת מזה יותר מוקדם .. תעשי את זה למרות.. אני חושבת שבריאות של חברה עדיפה אפילו על פני החברות עצמה.. ובסופו של דבר היא תבין שאת רק רוצה לטובתה..

בהצלחה..! אל תתיאשי.. חשוב שתתמכי בה ותראי לה שאת אוהבת אותה למרות הכל ואפילו אם היא תכעס.. אל תוותרי..

שלום

ראשית אני רוצה להזכיר לך שאת חברה, ולא הורה או מטפל. תפקידך לתמוך, לא לקחת אחריות על הבריאות והטיפול בה. את יכולה להביע את דאגתך, להציע לעזור לה לחשוב על אפשרויות טיפול, אם תרצה בכך,את כמובן מוזמנת להציע לה גם להיכנס לפורום הזה, לשתף ולשאול. וכמובן, מעבר לזה, הדבר החשוב שאת יכולה לעשות הוא לספר להוריה, על מנת שהם יוכלו למלא את תפקידם ולעזור לה.