אנורקסיה- מתי תמיכה צריכה להגמר?

אחותי הקטנה, בת 28 סובלת מהפרעות אכילה מזה שנים רבות.
אחותי לא משתפת אף אחד התחושותיה מלבדי, אנחנו חברות מאוד טובות.
במשך השנים תמכתי בה עד כמה שיכולתי, אינני עודדתי את האנורקסיה שלה אך הייתי שם כדי להקשיב לה, להיות לה לכתף ולעיתים גם לשכנע אותה לאכול פה ושם משהו.
העברנו את סופ"ש האחרון יחד ושמעתי מפיה דברים חדשים. מצד אחד דבר חיובי-היא טוענת לראשונה שכבר נמאס לה מההפרעה ושהיא חושבת לפעמים לגשת לטיפול. דבר שני שהיא סיפרה לי-יש לה סחרחורות מרובות במשך היום,היא חשה, כדבריה, את בית החזה נורא לחוץ והעייפות הפכה למשהו נורא כרוני אצלה.
מעבר לכך שמתי לב שהיא קיבלה גוון מאוד חיוור-צהבהב, ציפורניה גם הן בגוון צהוב.
אני אוהבת את אחותי מאוד, היא חלק גדול מחיי אבל אני מרגישה שזה הרגע להפסיק את התמיכה ולפעול אחרת, ובגלל זה אני כאן.
אני לא יודעת אם אני מדייקת- גובה 162 ומשקלה 41. חשוב להגיד שהצלעות בולטות אצלה,והכתפיים חדות מעצמות, שזה דבר בולט מאוד אך גם חדש.
רציתי לדעת-מתי יש למשפחה זכות לאשפז מטופל?האם כדאי בכלל לנקוט בצעד זה? או שכדאי לי להמתין, הרי אמרה שהיא חושבת על טיפול.
אני יודעת שיש לה בעיות בכבד והמחזור אינו סדיר אצלה (חודש כן, חודש לא וכו').
מהו תפקידי עכשיו?איך עלי לעזור לפני שהיא תעלם לנו?