ה"א

היי. טוב שאת פונה. נשמע שאת בהחלט בבעיה. אינני יודעת מה גילך והאם הוריך מעורבים.ממליצה בחום לפנות למרפאה להפרעות אכילה, שם יראה אותך צוות שלם ויראה מה הטיפול המתאים עבורך. כמובן שאכילה כל כך מועטה עם רדיפה לרזון ורגשות עזים סביב אלו, הם הפרעה המקשה ומעכירה את חייך. אל תוותרי על טיפול. בהצלחה יקירה.

אני בת 14+ וההורים שלי יודעים , אני גורמת להם לחשוב שאני ב'דיאטה בריאה' שמבוססת על שקרים ..
יש מקום שאני יכולה לפנות אליו בלי לערב הורים , כי אני מפחדת מהתגובה ..

את מאוד צעירה! אל תפחדי. דברי עם אמך. אמרי לה שאת מבולבלת וחוששת וזקוקה לעזרה והכוונה. אין בכך כל רע. אני מאמינה שעם קצת תמיכה יהיה הרבה יותר קל, ואל תשכחי שבסופו של דבר מה שהכי חשוב להורה, זה האושר
והבריאות של ילדיו

אני מפחדת שההורים שלי ירגישו בושה ואכזבה ..
אין שום דרך שאני יכולה לבקש עזרה ולקבל אותה בלי לערב הורים ?
כי אני בתוך זה כבר 3 שנים וככל שהזמן עובר זה מדרדר וניהיה יותר גרוע
( הדימוי גוף , האוכל , התקפי בכי , שינוי מצבי רוח חדים , המשקל יעד יורד עוד לפני שהגעתי למשקל יעד הקודם שלי .. ) ..

כמו שמיכל כתבה לך, יש חשיבות גדולה לתמיכה של אנשים קרובים במהלך התמודדות עם הפרעת אכילה. מעבר לזה, ההפרעה הזו מאופיינת (כמו שאת בעצמך כתבת) בכל כך הרבה שקרים והסתרות גם ככה, שהדבר באחרון שתהליך טיפולי צריך לעשות זה להכניס עוד הסתרות לחייך.
ברמה המעשית, חשוב להבין שאסור לאיש מקצוע לקבל לטיפול נער/ה מתחת לגיל 18 בלי ידיעת ההורים. אבל גם מעל גיל 18, התמיכה והשקיפות חשובים.
אני מבין את חששותייך מהתגובה של ההורים. נערות רבות במצבך מבטאות חשש דומה, אבל מניסיוני בדרך כלל הן מגלות שהחששות היו מוגזמים, והתגובה לשיתוף בבעיה נוטה להיות דאגה ורצון לעזור הרבה יותר מאשר בושה או אכזבה.