משהו שמעסיק אותי כבר הרבה מאוד זמן

בהחלט כן, אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הפרעת אכילה הוא עיוות בתפיסה ובדימוי הגוף, ונערות הסובלות מהפרעות אכילה מתארות פעמים רבות משהו דומה למה שאת מתארת - בחינה ועיסוק רב בגוף מתוך חוויה שלא פעם מעצימה ומגזימה היבטים מסוימים ומאבדת קשר עם המציאות.

וזה מה שסבלתי ממנו לפני כמה שנים :(
עצוב לי להזכר בזה שגם כשכבר הייתי רזה לא נהנתי מזה בכלל כי לא ידעתי שאני רזה.
הייתי שמנה בתודעה. הייתי בטוחה שאני שמנה ושהרגליים שלי מעוותות ..
זאת הייתה פשוט מחלת נפש ואני מודה בזה..
היו מלא בנות יותר שמנות בהרבה וחשבתי שהן יותר רזות ממני..
כל הזמן הייתי נכנסת כשלא רואים בלילה לסרטונים על אנורקסיותהייתי רואה שלדים מהלכים וקינאתי בהן! איזה עלובה וחסרת ביטחון הייתי??
חשבתי שאם אהיה באמת רזה אהיה אולי מאושרת :(
היום כשאני שוקלת הרבה יותר...כל הפרספקטיבה שלי השתנתה..וזה כבר לא מפריע לי כמו פעם..ואני כבר לא מקנאה בבנות שלא אוכלות..כי מה שווים החיים אם אפשר להרגיש את טעם החיים? למה?! למה שאני אסבול?! בשביל איזה גבר??
כשאני אוכלת אני מרגישה שאני חייה :)
אבל אני מודה שזה מאוד קשה להחלים..אבל כשאת כבר בחוץ לעולם לא תרצי לחזור לשם.

ומה איתך היום?

מה איתי היום? ממ..בהקשר האנורקסיה..אני מניחה שהתכוונת..
מידי פעם יש לי זיכרונות קשים.. אבל בגדול יותר טוב יש לי משקל תקין ואפילו נוטה לגבוה..אבל הבעיה הכי קשה במחלה הזאת זה שההבראה היא אף פעם לא ב-100%.
תמיד יש הבזקים קטנים כאלו שרוצים למשוך אותי לשם..כמובן שאני ישר מחזירה את עצמי למציאות.. אבל ההתמודדות היא יום יומית למרות שיש תקופות ארוכות שהמחשבות בכלל לא מופיעות והנושא לא ממש עובר לי בראש..אבל זה תמיד שם בתת מודע שלי כנראה..אבל מה שכן,אני כל הזמן עובדת על עצמי מבחינה פנימית ולא רק לפי רזה/שמנה..אלא יותר לאוהב את עצמי בזכות מי שאני ולא רק בזכות איך שאני ניראת..

שמתי לב שיש איזושהי סתירה בין הדברים שאמרתי..אולי בגלל שאני מנסה לשכנע את עצמי שאני החלמתי אבל לא בטוח שכן..אחרת, למה בכלל נכנסתי שוב לפורום הזה?!
הרי זה לא אמור להעסיק אותי בכלל "אנורקסיה"..?? :’(
בקיצור,אני שוב צריכה עזרה.. :-(

נשמע שאת בתוך תהליך. טבעי שיהיו לך מחשבות על התקופה ההיא. יש משהו ממכר בתחושת הרעב והרזון, אבל זה שקר גדול מאוד. אל תבהלי אם מחשבות צצות לפעמים, כל עוד הקול הפנימי הבריא מתגבר את בסדר. יתכן שאם התחושות מתחילות שוב לתעתע , כדאי להגיע לשיחות עם איש מקצוע שיחזק אותך קצת. את נשמעת חזקה ובוגרת. המון בריאות!

את כותבת "שוב צריכה עזרה", ומכך אני מבין שבעבר הצלחת לפנות ולקבל עזרה. אם יש כתובת טיפולית שעזרה לך בעבר, ואת מרגישה בתקופה קצת יותר שברירית, אולי כדאי לשקול לפנות שוב? אני בדעה שגם אחרי שמסיימים טיפול ומרגישים טוב יותר, חשוב להיות מסוגלים להיות עם יד על הדופק, ובתקופות רגישות לחזור "לתדלק" קצת. דווקא היכולת הזו, להיות קשובה לצרכים שלך ולתת להם מענה, היא אינדיקציה לבריאות וכוח.