לא יורדת במשקל .

היי רעות. מהתיאור שלך בולט מאד הצמצום הקיצוני, והוא מהווה סיבה לדאגה. אני מבין שמבחינתך קיווית להתמודד עם הפרעת האכילה ללא שינוי משקלי, רק דרך הפסקת הקאות, אבל בדרך כלל ההקאות לא באות לבד, אלא כחלק מתמונה כוללת (ובמקרה שלך את מתארת שלפני האשפוז הייתה תקופה ארוכה של צמצום). התמודדות עם הפרעת אכילה דורשת למצוא דרך בה החיים לא מנוהלים על ידי אוכל ואכילה, וכשאוכלים 200 קלוריות ביום אין סיכוי שזה יקרה! מעבר לכך, כשמצמצמים תזונה לאורך זמן יש התייעלות של הגוף, וייתכן שזו הסיבה לכך שאת אוכלת מעט והמשקל לא משתנה. ההתמודדות עם הבעיות שאת מתארת אינן לאכול פחות, אלא למצוא דרך לטפל בבעיה מן השורש - לחזור להתנהלות בריאה, מווסתת ומאוזנת מול אכילה, מול עצמך, ומול המצוקות והקשיים בחייך.

זה לא רק לפני האשפוז יש צמצום ,גם עכשיו קיים הצמצום הזה .אני לא מסוגלת לחזור להתנהלות רגילה .ניתקתי קשר עם כל החברים שלי ,הייתי אמורה להתחיל אתמול כיתה י"ב ואני גם לא הולכת .זה לא משהו שאני יכולה לשנות אותו ולהתחיל באורך חיים נורמטיביים .הכל ניסיתי ,פסיכולוגים ,פסיכיאטרים ,אשפוז ,תרפיסטית ,והכל לשווא .
עוד שאלה קטנטונת בקשר לצבא,בדצמבר שנה שעברה,הייתי בצו ראשון ,ושקלו אותי אז והייתי 62 קילו ,וההפרעת אכילה הייתה חלשה כזאת ,והם לא ידעו אלייה .אם הייתי מאושפזת ,זה יעבור לצבא ?קיבלתי פרופיל 97,מכיוון שהם לא יודעים כלום על העיניין הזה ואני מפחדת שלא ייגייסו אותי .

נשמע שהבעיה הזו גובה ממך מחירים רבים, וצר לי לשמוע שבגיל כה מוקדם את מרגישה שאין מה לעשות כדי לשנות את זה. אני מבין שזו התחושה שלך, אבל חשוב שתדעי שלפעמים צריך כמה ניסיונות טיפוליים כדי שמשהו יתחיל לזוז, ואז בטיפול השני או השלישי קוטפים גם את הפירות של הניסיונות הראשוניים. בכל מקרה אני ממליץ לך לא להרים ידיים וכן להתעקש על טיפול מתאים לעצמך. כמובן שגם לך יש חלק באחריות: הרי את זו ששיחררת את עצמך מהאשפוז, ואני מתאר לעצמי שבכל טיפול יגיע רגע בו החשש משינוי בדפוסים (בעיקר אם הוא כרוך בשינוי משקלי) יגרום לך לרצות להפסיק. האתגר הוא איך לא נותנים לחשש הזה להיות גורם שמשפיע על קבלת ההחלטות באופן כה טוטאלי.
לגבי הצבא: באופן עקרוני הצבא אמור לדעת לגבי האשפוז, אב זה לא אומר שלא יגייסו אותך, אלא שיזמינו אותך לפגישה נוספת בבריאות הנפש כדי להעריך ולברר את מצבך כיום. בכל מקרה, מה שחשוב (גם יותר מהגיוס) זה לדאוג לעצמך ולהיות בריאה.

כולם התייאשו ממני בקשר הפרעות אכייילה אני לא מתכוונת לשתף איתם פעולה ,אז הם מתיאשים ,אני עכשיו אצל תרפיסטית ,פעם בשבוע ,והיא בעיקר מתמקדת בבעיות אחרות לא דווקא האכילה וכו' ...
בקשר לצבא [שוב]המרפעה להפרעות אכילה שרציתי להתחיל אצלם טיפול לפני האשפוז ולא היו מוכנים לקבל אותי כי לטענתם אני צריכה טיפול על בסיס יומי ולא שבועי ,אפילו לא שלחו סיכום לרופאה המטפלת שלי ,והיא בכלל לא ידעה שאני באשפוז ,כי גם המחלקה לא שלחה לה דיווח או משהו כזה.