האם האחותי אנורקסית?

הסימנים שאת מתארת אכן נשמעים מדאיגים ועלולים להצביע על דפוסים בעייתיים סביב אכלה ודימוי גוף, עד כדי הפרעת אכילה. היות ואחותך בגירה, היא זו שצריכה להחליט אם דפוסים אלו מהווים בעיה עבורה ואם היא רוצה לעשות מאמץ לשנותם. הדבר היעיל ביותר שאת יכולה לעשות עבורה, זה להעביר לה מסר שאת שמה לב לכך שככל הנראה יש פה בעיה אמיתית, ושבמידה והיא תרצה לדבר על זה ברצינות, בלי שיפוט וביקורת, ואולי גם לחשוב איך עושים צעדים ראשונים לקראת התמודדות עם הבעיה הזו, את שם עבורה ותשמחי לסייע לה בכך. הרבה פעמים אנשים הסובלים מהפרעות אכילה חשים מבודדים ובלתי מובנים (וההערות של הסביבה, גם אם נובעות מדאגה ורצון לעזור, נתפסות כביקורתיות והרבה פעמים רק מרחיקות ומבודדות עוד יותר), ומסר כזה יכול להיות חשוב ומשמעותי עבורה, גם אם לא תיענה לך מייד.

שוחחתי היום עם אחותי וניסיתי לעשות זאת על הצד הטוב ביותר
היא נפתחה וסיפרה לי הכל
נורא כואב לי, אני כותבת כאן ובוכה

היא אמרה שהיא כבר עמוק בתוך הבעיה, שהיא לא רוצה לגשת לטיפול ושהיא לא יודעת מה היא באמת רוצה לעשות
אמרתי לה אם היא רוצה שנכניס את אמא לתמונה, שהיא תעזור לה. והיא כעסה עלי ואמרה שבשום פנים ואופן.

הגרוע מכל שגרם לי לבכות כל הלילה-
היא אמרה שהתחילו לה לחצים חזקים בריאות/ צלעות שלפעמים סתם ככה ללא סיבה היא מרגישה שהצלעות שלה מלפנים ומהגב עוד רגע נדבקות אחת לשניה
היא אמרה שהתחילו לה סחרחורות מוזרות בביותר כאלה שאף פעם לא חוותה
היא אמרה שכל פעם שהיא קמה מכסא/ מהמיטה היא מקבלת סחרחורות נוראית וחייבת לשכב על הרצפה לכמה שניות עד שהיא חוזרת
זה לא נורמלי!!!
היא שוקלת 41!

אני לא יודעת מה לעשות
אני בוכה כאן
אז מה? להשאיר אותה ככה? אי אפשר לעשות כלום כל עוד היא לא רוצה טיפול?
לתת לה למות בלי לעשות כלום???

צר לי לשמוע שאחותך במצב כה קשה, וכמובן שאפשר להבין כמה זה מדאיג ומכאיב לך. טוב שהיא יכלה לשוחח איתך על זה בפתיחות, אבל אני מבין שזה לא גרם לך לחוש פחות חסרת אונים ואולי אפילו יותר (בעצם עכשיו את זו שיודעת ונשארת עם זה לבד, בלי שהיא מאפשרת לך לעשות משהו עבורה). צריך להבין שאנשים שסובלים מהפרעות אכילה נוטים להיות אמביוולנטים כלפי הבעיה, יש בהם חלק שרוצה להתחזק, להבריא, לקבל עזרה ולחזור למסלול חיים תקין, ויש חלק אחר ששואב פנימה, למחלה, להסתגרות ולהדיפה של מי שמנסה להציע עזרה או פתרונות. נשמע שכשאחותך הרגישה שאת שם עבורה באופן לא שופט או תובעני או שדורש ממנה לעשות שינוי, היא יכולה לדבר איתך ולשתף, ולא לפעול לכיוון של הסתגרות והדיפה. ברגע שהרגישה שאת לוחצת עליה (לספר לאמא), כעסה והתרחקה. זו דילמה לא פשוטה, וניכר שאחותך במצב לא טוב וזקוקה לעזרה וטיפול, אבל בלי שיתוף פעולה שלה יהיה קשה מאד להציע לה עזרה כזו. נשמע שחשוב לאחותך שתהיי שם ככתובת עבורה, ואולי כדאי מדי פעם להזכיר זאת, להתעניין בשלומה, ואפשר אפילו להעלות הצעות אפשריות (כמו ללוות אותה לבדיקות אצל רופא משפחה, בשלב הראשון? להציע לה לעזור לה לעשות בירור לגבי טיפולים, אם תרצה בשלב מסוים?). גם אם היא כרגע עדיין לא נענית להן, זה מגביר את הסיכוי שהיא תעשה זאת בהמשך.
וכדאי גם לוודא שאת לא נשארת לבד עם כל זה, שגם לך יש כתובת בה את יכולה להיעזר ולהיתמך, כי ניכר שזו התמודדות לא פשוטה גם עבורך.