מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- חייב עזרה דחופה מיואש מאוד!רונן06/10/2011
שלום רב .
שמי רונן חייל בן 19.
אני רוצה לשתף אותך ב"גיהנום" שאני עובר בתקופה האחרונה.קצת רקע עליי:בתור ילד הייתי ילד שמנמן וכל תקופת היסודי והחטיבה הייתה לי את הבעיה של העודף משקל.יש לציין שלמרות גופי העגול הייתי ספורטאי ומתאמן בקבוצת כדורגל סדירה(4 אימונים בשבוע).שהגעתי לכיתה ט' פנו אליי מהכדורגל וביקשו שאני אוריד כמה קילוגרמים.התחלתי לרדת במשקל בצורה דרסטית פשוט לא הייתי אוכל והייתי עושה ספורט בצורה אינטנסיבית.הגעתי למשקל של 49 קילו על 1.71 ס''מ והייתי בתת משקל.יש לציין שבעקבות הירידה הדרסטית במשקל הפסקתי לשחק כי לא יכלתי לעמוד בעומסים וכל נפילה שלי היתה גוררת איתה פציעה כואבת וקשה.לאט לאט השתקמתי ועליתי במשקל בהדרגה ע''י דיאטנית כך שהיום אני שוקל 64 קילו.אני מאוד מבסוט מהמשקל שלי וכבר לא חושב על כמה אני אוכל,מתי,ואיך.
שהתחלתי לעלות במשקל סבלתי נורא משילשולים כרוניים מלווים בריר ולעיתים דם,אפילו היו מעירים אותי משנתי.(תקופה של כ-חודשיים וחצי).תופעה זו הייתה באה לי בעיקר אחרי שהייתי אוכל אוכל מטוגן,אוכל חריף,מוצרי חלב וירקות ופירות למינהם.הלכתי להיבדק שוב והרופאה אמרה לי להימנע ממאכלים שעושים לי רע.באמת בשנתיים האחרונות אני פשוט לא אוכל מאכלים מטוגנים,ונמנע מאוד ממוצריי חלב מה שמטיב עימי.
כאן מתחיל הסיפור שלי,שהתגייסתי לצה''ל התרעתי בפניי המפקדים שלא כל אוכל מתאים לי שכן זה עושה לי תחושות לא נעימות בגוף.בבקום ביום הגיוס הכריחו אותי פשוט לשבת ולאכול ולא מצאתי את עצמי מבחינת האוכל.לכן בעל כורחי אכלתי שניצל מטוגן עם פסטה.מאותו יום התחלתי שוב להרגיש את התופעה והתחלתי לשלשל ולהקיא דם בעקבות כך שלא הצלחתי לאכול יומיים.התקופה הזאת נמשכת כבר כ-4 וחצי חודשים ואני בטיפול ובמעקבים.עברתי פעמיים בדיקת קולנוסקופיה שהראו שיש סימני דלקת אך הביופסיה חזרה תקינה,עברתי גסטרוסקופיה שיצאה תקינה חוץ מCT בטן שגילו איזשהי בעיה.הוחלט לשלוח אותי לקב''ן עקב חשד להפרעת אכילה.שישבתי מול הקב''ן הוא בכלל לא הבין למה שלחו אותי אליו שכן אני מרגיש לא טוב מבחינה רפואית.(לא חושב ששילשול דמי מעיד על בעיה נפשית) אך בכל זאת החליט וקבע אבחנה eating disorders unspecified.הרופאה הצבאית טוענת שיש לי בעיה גם גופנית אך עם חשד להפרעת אכילה.אני באמת מרגיש גרוע בחודשים האחרונים זה לא נותן לי מנוח הבעיה הזאת והיא מגבילה אותי בחיי היום יום.(יש לציין מסופח לרם 2 ועובר בדיקות אינטנסיביות).השאלה שלי היא פשוט על סמך מה הקבן אבחן את הבעיה הזאת?פשוט הסברתי לו שיש מאכלים שלא עושים לי טוב והוא פירש את זה בצורה הזאת.זה מתסכל אותי מאוד העניין הזה אני מרגיש שלא משנה מה רוצים להדביק לי איזשהי בעיה נפשית ולהתחמק מעניין הבריאותי.תני לי את חוות דעתך על מה שכתוב כאן אני פשוט כבר לא יודע לאן לפנות.
תודה רבה,וסליחה מעומק הלב על אורך המכתב.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר תגובה
לירן רוגב06/10/2011שלום רונן,
מהתיאור שלך אפשר להבין שיש בהיסטוריה שלך התמודדויות והתנסויות לא פשוטות סביב נושא המשקל והגוף, שהובילו אותך למצב של ירידה משקלית דרסטית עד כדי פגיעה בתפקוד. כבר פה נדלקת נורה אדומה - בהרבה מקצועות ספורט יש לחץ על אנשים לרדת במשקל, ולא נדיר לראות אנשים מתחומים אלו מפתחים הפרעות אכילה שונות. טוב לשמוע שהצלחת "לתפוס את עצמך בידיים" ולעשות צעדים שאפשרו לך להתאזן.
הצבא הוא התמודדות קשה בפני עצמה, והרבה חיילים וחיילות מתקשים להסתגל לדרישות ולכללים של המערכת הצבאית, ששונים מאד ממה שהכירו ולא מאפשרים תמיד התאמה אישית לצרכים ולקשיים של כל אחד ואחת. במקרה שלך נשמע שהקושי להסתגל למערכת הזו התבטא בזירה של האוכל והגוף. כמובן שבמצב כזה חשוב קודם כל לשלול פתולוגיה גופנית, ולכן טוב שעברת את הבדיקות הרפואיות. אך כאשר הבדיקות האלו שוללות ממצאים גופניים, באופן טבעי עולה השאלה האם מדובר בקושי נפשי שמקבל את הביטוי שלו בגוף? לכן ההפניה לקב"ן, וכנראה (אני לא יכול לדבר בשם הקב"ן שראית) זו הייתה התרשמותו: שמעבר לבעיה גופנית מול סוג כזה או אחר של מאכלים, יש גם קושי רגשי-נפשי.
אל לך להתייאש. בשלב הזה יש לך תפקיד חשוב: גם קב"נים ורופאים הם רק בני אדם (תתפלא לשמוע), ואף אחד לא יודע יותר טוב ממך מה קורה במציאות הפנימית שלך. אתה זה שצריך להחליט האם יש משהו בהתרשמות הזו? האם יכול להיות שבאמת יש קושי שבמקביל לבדיקות הרפואיות כדאי לבדוק ולטפל גם בו? אם התשובה היא כן, אז מצוין שפנית לקב"ן ושהוא התרשם כמו שהוא התרשם, כי הוא ,כתובת" שיכולה להציע לך עזרה בהתמודדות הזו. אם לא, לא קרה שום דבר, תמשיך את הבדיקות הרפואיות, ובמידה ובהמשך תהיה מעוניין בעזרה או טיפול נפשי הדלת הזו תישאר פתוחה עבורך.
בהצלחה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם את/ה אלכוהוליסט/ית?
.jpg)
.jpg)
.jpg)




.jpg)
.jpg)

