האם זו עילה מספקת לאשפוז ?

זה מספיק סיבות לדאגה חמורה ולצורך בטיפול אינטנסיבי בהפרעות אכילה. טיפול כזה יכול להיעשות במספר מסגרות, חלקן אשפוזיות וחלקן לא, אבל חשוב שיעשה. במידה ואת מתחת לגיל 18, אם לא תשתפי פעולה עם טיפול כזה או אחר מבחירה, הורייך יכולים באופן עקרוני להחליט לאשפז אותך. כדאי לא להיכנס למאבקים סביב נושא זה, להבין שבמצב כמו שאת מתארת חובה להיכנס לטיפול, ועכשיו השאלה היא רק איפה ואיך.

אני מטופלת במרפאה להפרעות אכילה ונכון לעכשיו הדיאטנית לא נתנה
לי תפריט והיא נותנת לי לאכול כמה שאני רוצה כל עוד זה 3 ארוחות ביום
שכל ארוחה כוללת פחמימה .
אני אוכלת ארוחת בוקר ב7am ,
צהריים ב3 בצהרים או בארבע וערב בדרך כלל בחמש וחצי
( למרות שסיכמתי איתה על שבע , זה קשה לי לישון מלאה .. )

אני לא יכולה לחשוב על זה שהיא תיקח לי את ההחלטות על האוכל
ותארגן לי תפריטים שמנים של 800 - 1200 קל' ביום ,
אני יודעת שאני אתנגד לזה , כי הפחד מלהשמין כ''כ גדול .
זה מוזר שכשאני באה לדיאטנית שלי ורואה ירידה אני שמחה אך מאוכזבת
ועוד לא ראינו עלייה אבל כשנראה אותה אני ארגיש אכזבה כ''כ גדולה , כאילו אני בוגדת בעצמי .

נ.ב. אני עוד מעט מתחילה טיפול אצל פסיכולוגית לה"א ..

ראשית, טוב שתתחילי טיפול פסיכולוגי, כיוון שזה הכרחי, ואני מאמינה שיעזור. אינני יודעת מה בדיוק הדיאטנית אמרה לך, אבל את חייבת לקבל תפריט מדוייק שלא ישאיר לך מקום לספק ושאלות. אם את גרה עם הוריך, אז כמובן שהם צריכים להיות מעורבים. אל תוותרי, הפרעת אכילה היא נזק נפשי ופיזי וככל שהיא מתארכת, כך הנזק גדול יותר. אם תעלי במשקל לא תבגדי בעצמך, אלא בהפרעת האכילה, וזה כבר משהו אחר!

אני רק בפגישות התחלתיות אצל הדיאטנית ובשלבים הראשוניים היא נותנת לי
לקבוע את התפריט ומוסיפה כל פעם חוקים כי אני עוד לא מוכנה לקבל תפריט נורמלי ...
אני יודעת שאני יבגוד בהפרעת אכילה אבל היא כבר חלק מימני
( קצת יותר מ 2 וחצי שנים , מגיל 12 ) וזה כ''כ קשה להיפרד מימנה וזה מרגיש לי שהיא צריכה להישאר איתי .
אני משתגעת ...