הצילו

עצם העובדה שאת מזהה את ההשפעות המזיקות של הצמצום התזונתי והתנהגות הפגיעה העצמית בזמן אמת היא חשובה - עכשיו השאלה מה עושים עם זה. אם השיפור שאת מתארת בעבר התרחש בעזרת טיפול, שווה לשקול לחזור אפילו לפרק זמן מוגבל כדי להתחזק שוב. אם לא, אולי זו אינדקיציה לזה שצריך, עם עדיפות כמובן לטיפול אצל מומחים להפרעות אכילה.

שלום נועה
באם תיהיה מוכנה לענות לי על שאלון שאני אשלח אליך במייל?
תודה אורטל

נועה יקירה, תראי איזה יופי, את מבינה שאת רוצה לצאת מזה שאת רוצה לאכול ולהיות מאושרת ולצאת עם חברים בכיף. את לא בעמוק של המחלה.
כל הכבוד לך שהצלחת להחזיק ככה חצי שנה וזה לא חייב להפסק פה. יש אפשרות להשאר כמו שאתה להיות מאושר בלי להקיא. יש אפשרות כזה שנוכל לאכול מתי שבאמת אנחנו רעבים ולא שמשעמם בלי בולמוסים. דרך טיפולים דרך התת מודע,
שמאפשרים לנו לאתר למה אנחנו משתמשים שהרגלי אכילה כאלה לא טובים ולשנות אותם.
תאמיני לי, מניסיון אפשר להפוך את הקופסה ולהתחיל לחיות באכילה טבעית שרעבים בלבד מבלי בולמוסים והרעבות. אם תרצי לשמוע עוד על הטיפולים שעברתי את יכולה לשלוח הודעה.
תיהיה חזקה יקירה! את תצלחי לצאת מזה