ביתי בת ה - 13

שלום לך חוה,
גם אני אמא לבת אנורקסית שבת 17. גם אצלה הכל התחיל ב"טיפה לרדת במשקל", וקצת לרדת באזור הבטן. מהר מאד הכדור התגלגל ואיבד שליטה והיום היא שוקלת 45 ק"ג וגובהה 1.70. מה שחשוב הוא לקחת אותה ראשית לתזונאית טובה אשר מתמחה בהפרעות אכילה. היא תוכל לבנות לה תפריט מאוזן שבתך יכולה לעקוב אחריו.
בשלב שהבנות רוצות לרדת במשקל, אין לנו כאמהות הרבה מה לעשות. אפשר לומר להן עד מחר כמה הן חכמות, וכמה הן מוצלחות וכמה הן לא שמנות, אולם ה"מחלה" מעוותת את המציאות ומונעת מהן לראות את האמת.
לדעתי, בשלב כה התחלתי, קחי אותה לתזונאית כמה שיותר מהר ותקפידו ביחד על ארוחות משותפות ונעימות, כאשר לא מעירים לה על האוכל ולא מדברים בכלל על אוכל. האוירה סביב השולחן חייבת להיות נעימה ובטוחה עבורה, ולאט לאט היא תחזור לעצמה.
מאחלת לך שבתך כלל לא תכנס לנושא הזה,
אמא אחרת..

שלום לך,
בעצם, כל היום אני רבה איתה על זה , פעם לוקחת לה את האייפון פעם מחזירה לה שהיא קצת אוכלת. כל היום אני סביב " בואי תאכלי" ומה אכלת ?
אני הצעתי לה בואי לתזונאית אבל היא לא רוצה היא אומרת שזה לא יעזור
והיא רוצה ללכת לרופא שלנו שיבדוק את הבטן שלה מדוע היא מתנפחת?
אמרה גם, שאנחנו יכולים לקחת אותה לכל הפסיכולוגים בעולם ושזה לא יעזור.
עד שהיא לא תוריד את הבטן היא לא תפסיק, אמרתי לה שזאת לא הדרך.
את חושבת שנלך על הפן הרפואי כמו שהזכרתי ? אולי הרופא יזעזע אותה
והוא אולי יכריח אותה בנוכחותי ללכת לתזונאית קלינית?
תודה לך על התשובה.

מניסיון מר למדתי, ועדיין לומדת (ולא תמיד מפנימה) שלמרות שהאוכל והתזונה הם הנושא הכי גדול, הם הופכים להיות האוייבים של הבת, ולכן אסור בתכלית האיסור לדבר על כך.
אם מה שיניח את דעתה היא העובדה שתקחי אותה לרופא, אז אני לא רואה כל סיבה למה לא לעשות זאת. תשתדלי אולי לקבוע פגישה איתו ביחידות לפני הפגישה עם הילדה ולשוחח איתו בנושא. בדרך כלל, אם הבטן מתנפחת, אז אולי צריך באמת לשנות את התזונה שלה ואת זה רק דיאטנית יכולה.
אל תלחמי איתה כרגע. היא מבולבלת לחלוטין, שבויה בתוך פנטזיה שאינה הולמת את המציאות ו"ההצקות" שלך רק מגבירות את הלחץ הנפשי שבו היא נמצאת. אמרי לה שאת אוהבת אותה, שאת שם עבורה, שאם היא רוצה לשוחח איתך ולשתף אותך את האוזן הקשבת שלה. אל תשפטי, אל תאיימי ובעיקר, אל תענישי. זה רק מחריף את המצב. תני לה את ההרגשה שאת סומכת עליה, שהיא בוגרת ואחראית.
זו העצה שלי... כך אני פועלת (אמנם לא מההתחלה) אולם לומדים עם הזמן, והיום יש הטבה משמעותית במצבה של בתי. עדיין נאבקת, עדיין נלחמת בשפיות אולם במקום הרבה יותר טוב. ודרך אגב, פסיכודרמה או CBT או פסיכולוגיה דינמית הן דרך נפלאה לטפל בבעיה.
זה קשה וארוך ומייגע, אבל פתיר...
בהצלחה...

היי חוה,
התשובה שקיבלת פה מהאמא המנוסה טובה ומדויקת. לא הייתי ממליץ על התנהלות של פרסים ועונשים סביב אכילה, הייתי מציע להימנע משיחות על מראה ומשקל, לא הייתי ממליץ לנסות להפחיד באמצעות תמונות או סיפורי זוועה - עוד לא שמעתי מעולם על מקרה בו זה פעל. הייתי ממליץ להציג ביחד (אם יש אבא בתמונה אז חשוב מאד שתהיה חזית מאוחדת בנושא) עמדה שאומרת: יש פה בעיה, את רק ילדה בת 13, אנחנו ההורים ואנחנו לא מוכנים שתהיה בבית שלנו התנהלות מסוג זה בלי מענה. מענה מתאים הוא גם מענה רפואי, אבל גם מענה דיאטני, כי מסוכן לעשות שינויים תזונתיים בלי ליווי ופיקוח של איש מקצוע. אם הילדה מוכנה בשלב זה ללכת לרופא, זה גם משהו, רק חשוב להבהיר מול הרופא שזה לא רק שאלה של בדיקות הדם והמצב הרפואי, אלא גם שאלה של הסכנות של שינויים תזונתיים בלתי מאוזנים ובלתי מפוקחים.
לגבי הבטן המנופחת - נשמע שאת קצת בהזדהות איתה בנושא הזה, וצריך להיזהר לא להישאב לשם. הבעיה היא לא הבטן, הבעיה היא הפנטזיה שניסיונות שליטה קיצוניים בגוף יאפשרו לחיות חיים נעימים וטובים יותר. אגב, נפיחות בבטן אחרי אכילה היא לעיתים דווקא ביטוי של אכילת חסר. גם לילדים רעבים באפריקה יש בטן נפוחה, וזה לא בגלל שהם לא עושים מספיק כפיפות בטן.
אם יש לך/לכם ההורים דילמות ושאלות נוספות, הייתי מציע לכם לשקול להפנות להדרכת הורים בשלב זה, כדי שגם אם הילדה לא מוכנה לעשות צעדים נופסים לפתור את הבעיה כרגע, לפחות אתם תעשו צעדים כאלו וגם מולה תפגינו מחויבות להתמודדות עם הבעיה בדרכים טיפוליות.