התיאבון שלי לא תואם את הרעב שלי.

אחד הדברים שקורים לאנשים עם הפרעות אכילה הוא שהאוכל מאבד את התפקיד הנורמטיבי שלו, והופך למשהו פונקציונלי. למה הכוונה? אדם שאצלו אוכל ממלא תפקיד רגיל יכול לומר לעצמו "אני רעב", להיכנס למטבח, לבחור משהו שנראה לו טעים ומשביע, עד הפעם הבאה. התפקיד של האוכל עבורו הוא להשביע אותו, והבחירות התזונתיות יהיו כאלו שישקללו גם את מידת ההנאה שיש באכילה. אדם עם הפרעת אכילה נוטה יותר להתקשות לעשות דיאלוג כזה עם הגוף והצרכים - קודם כל, עם הזמן יהיה לו קשה יותר ויותר לזהות ולהקשיב לאיתותי הרעב. שנית, גם כאשר יעשה זאת, הבחירה לרוב לא תהיה במזון טעים ומשביע, אלא בחירה על בסיס קריטריונים של ערך קלורי (למשל, "להעדיף" סלט על פני פסטה לארוחה, לא מתוך הקשבה אמיתית לרצונות ולצרכים).
מדוע אני מציין את כל זה? לא משום שאני טוען שיש לך הפרעת אכילה, אלא משום שנשמע שגם אצל האוכל קיבל תפקיד פונקציונלי. כלומר, גם אתה מתייחס לאוכל לא כאל דבר שאמור להזין ולהשביע ולהיות מהנה, אלא כאל דבר שיש לו תפקיד ברור בעיצוב הגוף שלך. מאד ייתכן שחלק מהניכור שאתה חווה מהגוף (אי ההתאמה בין התיאבון לשובע) ומהמזון (אי ההתאמה בין ההיצע הקיים להנאה בבחירות שלך) קשור לכך.
מה ניתן לעשות? קודם כל אני מקווה שבכל מקרה אתה מלווה בפיקוח של דיאטנית. אם לא, כדאי מאד לעשות זאת בהקדם. דיאטנית ספורט יכולה להיות כתובת טובה, ומולה כדאי להעלות את הדילמות האלו, כדי למצוא דרך להתקדם בתחום הספורטיבי שאתה עוסק בו מבלי להזניח את החיבור לגוף ולצרכיו.