שאלה שעלתה בי לאחר קריאה בפורום

היי לוטה,
עד כמה שהקשר חשוב, אני מאוד ממליצה לך להיות מטופלת אצל דיאטנית שזהו תחום התמחותה. הפרעות אכילה הן עניין ששונה מאוד משאר התחומים בתזונה. מאוד חשוב שתקבלי כלים, ושיהיה כל הזמן שיפור במצב. האם את מרגישה שמצבך משתפר מבחינת הפרעת האכילה?

יש לציין שאני עוסקצת בספורט והדיאטנית שאני הולכת אליה מתמחה גם בדיאטת ספורט ויודעת לתת לי כלים גם במישור הזה וזה חשוב לי.. לא הייתי רוצה לעזוב אותה. היא גם מתייעצת, ועשתה סטאז' במחלקה להפרעות אכילה ואני חושבת שזה שהיא מבינה ותומכת חשוב יותר מהכל, היא לא מאיצה בי, מנסה ללמד אותי מה חשוב באוכל וגם מציבה לי גבולות כשצריך.. האם להמשיך איתה? האם הקשר האישי הוא לא מרכיב הכי חמשוב בהחלמה?

ספורט למשל לא תמיד נכון בזמן הפרעת אכילה פעילה. בטח לא אם יש תת
משקל. שאלת לדעתי, חשוב השיפור, ואני לא בטוחה שדיאטנית, נהדרת ככל שתהיה, ללא התמחות בתחום, תוכל לעזור מספיק.

היי לוטה,
זו אכן שאלה חשובה ודילמה לא פשוטה.
לא הבנתי מדברייך האם את נמצאת ועדיין ממשיכה בטיפול אצל פסיכולוגית שמכירה את התחום. אם כן, אני ממליץ להעלות את הדילמה הזו ולהתייעץ גם איתה.

אני מטופלת אצל פסיכולוגית שמטפלת בהפרעות אכילה שטסה לחודשיים ואמורה לחזור עוד שבועעים היא המליצה להמשיך את הטיפול אצלה בגלל הקשר הטוב שנוצר. ההרעה במצב נעשתה לאחר שהיא טסה, עד אז היה שיפור במצב.
בינתיים המצב לא טוב נפשית, ממש ממש לא טוב, אני מקווה שהוא ישתפר עם חזרתה עד אז, בשיא הכנות אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי.

יקירה, אולי כדאי לקבל עזרה בינתיים לפני שובה מחו"ל. יש בכל עיר תחנות לבריאות הנפש. כמוכן יש מיון פסיכיאטרי בכל בית חולים ובחלק מהמרפאות(כמו רמת חן למשל). מכיוון שאינך מפרטת מה בדיוק המצב, אני לא יכולה לעזור יותר לצערי. הרגישי טוב

המצב כרגע הוא שאני מטופלת רק אצל דיאטנית ופסיכיאטר ויש החמרה מבחינת הדיכאון וההסתגרות כמו כן מבחינת הפרעת האכילה. היו בולמוסים שצומצמו ע"י טיפול בטופומקס ועכשיו זה פשוט צמצום באכילה שלי וספורט כפייתי. דכאון בעיקר חוסר יכולת לתפקד כמעט לחלוטין אני על סף פיטורין מהעבודה. אני מפוצצת את עצמי בכדורי טופומקס ללא ידיעת הפסיכיאטר כי אני נורא פוחדת שיהיה לי בולמוס. אני לא יודעת מה לעשות אני מבולבלת ולא יודעת ככ לאן לפנות או מה לעשות. הדיאטנית מאוד מנסה לעזור לי אך ברור שהיא לא תחליף לשיחות. נשארו עוד 10 ימים אבל זה המון! אין לי כח לשרוד עוד יום אחד!

מפוצצת את עצמך בטופמקס? את מסכנת את עצמך. אנא ממך, גשי למיון הקרוב שיעזרו לך לאלתר.