למנהלות הפורום

שלום.
הפרעת האכילה שלי החלה בגיל 15 כיום אני בת 30.
שקלתי 85 קילו וירדתי תוך חצי שנה 40 קילו.
בשרות הצבאי הגעתי למשקל של 32 קילו ואחרי איומים שישחררו אותי עליתי ל - 50 קילו בהבטחה עצמית שאחרי השרות הצבאי אני ירד במשקל וכך היה.
שוחררתי מהצבא והגשמתי את המטרה שלי הירידה במשקל וההרעבה.
טופלתי בהמון מקומות ואפילו הגעתי לדר' בלנק בבי"ח קפלן ( סבלתי כל רגע שהייתי אצלה ).
לאחר מיכן הייתי אצל עוד כמה מטפלים עד שהגעתי למרפאה להפרעות אכילה ולאחר שנה שלא הצלחתי לשתף פעולה אצל הדיאטנית עזבתי שם על דעת עצמי.
את השנה הזאת עברתי לבד ( חוץ מחברה שהיתה איתי לאורך כל הדרך ועל כך אני רוצה לומר לה תודה ).
לפני כ - 7 חודשים ביצעתי ניסיון אובדני ובהוראה של הפסיכיאטר המחוזי חזרתי לאותה מרפאה לחצי שנה של טיפול מרפאתי כפויי (הוריי ואחיי לא יודעים את אשר אני עוברת ).
לאחר סיום הטיפול היתה ועדה ובועדה הוחלט לשחרר אותי מהטיפול בכפייה אך הפסיכיאטרית לא הסכימה בטענה שיש לי רומן עם המוות ( יש לציין כי בועדה היא ביקשה שישחררו אותי על מנת שאני יגיע לטיפול מרצון ), היא גם אמרה שאם אני יסרב טיפול מרצון היא תדאג שתצא עבורי הוראה לאישפוז בכפייה.
השבוע הייתי אמורה להגיע לפגישה עם מנהלת המרפאה להפרעות אכילה אך פניתי לעורכת הדין שלי והיא פנתה לפסיכיאטרית וכך הצלחתי להשתחרר מאיום הטיפול שהיה אמור להיות מרצון אך מבחינתי הוא נשאר בכפייה כי אני לא רוצה טיפול, נשבעתי לעצמי שגם אם זה יעלה לי בחיי אני לא חוזרת לטיפול יותר.

שאלתי היא מה עליי לעשות על מנת למנוע מאותה מרפאה לבצע צעד כל כך קיצוני של האיום נגדי באישפוז?
איך אני יכולה לדעת שאכן אני חוזרת לנהל את חיי לפי מה שאני רוצה ולא לפי מה שמכתיבים לי?
אני כל כך עייפה מהמערכת הזאת אין לי יותר כוחות להילחם נגדם.
נאמר לי מאותה פסיכיאטרית ששוחררתי מהטיפול אצלהם אך היא בכל זאת תענה לעורכת דין ותדווח לפסיכיאטר המחוזי שהפסקתי את הטיפול שם.
איך אני יכולה להאמין שלא אחזור לטיפול שאני כל כך לא רוצה?

תודה.
מעיין