הפרעת אכילה

שלום. קודם כל זה מעולה שאת בטיפול פסיכולוגי ושאת מתחילה ללכת לדיאטנית. את מודעת לכל הדברים הנוראיים שקורים במחלת אנורקסיה ואת מפחדת! הפחד הזה הוא מעולה כי הוא לא ישאיר אותך אדישה למצבך והוא יכול למנוע הידרדרות במצבך. אני ממליצה לך, כל עוד את בשלב יחסית מוקדם של הפרעת האכילה, פשוט להגיד די, אני לא ממשיכה עם זה. זה יכול להישמע לך כאילו אין מצב שאת יכולה לעשות זאת אבל זאת הדרך היחידה, תאמיני לי! תהיי חזקה ואל תתני למחלה לנצח אותך, אלא תגידי לה שזהו, אני מפסיקה עם זה עכשיו לפני שהמצב יהיה חמור יותר וכרוני. ככל שהזמן עובר יותר קשה לצאת מאנורקסיה ומשאר הפרעות האכילה. הפחד שלך הוא מעולה ויכול רק להועיל לך כרגע לעצור את זה. תתעלי את הפחד ותשתמשי בו כדי לעצור את עצמך ממה שאת עושה. תאכלי תפריט מסודר של 1000- 1200 קלוריות עם כל הקושי שבדבר, אך מהר מאוד את תראי שאם את שומרת על זה את תרדי במשקל בדרך הנכונה. אולי ייקח יותר זמן, אבל זה שווה את בריאותך הפיזית והנפשית. חבל להכניס את עצמך יותר עמוק לפלונטר הזה. רוב האנשים שהבריאו מהפרעות אכילה הם אנשים שלפני הפסיכולוגית ולפני הדיאטנית עזרו לעצמם, הם בעלי אופי חזק,בעלי כוח רצון ומוטיבציה גבוהה לעשות שינוי. אני מקווה שתמצאי את הכוחות האלה בעצמך ומוקדם ככל האפשר, כי בסופו של דבר רק את יכולה לעזור לעצמך ולמשפחתך מעצמך.

היי יקרה
אני הייתי בדיוק כמוך! 1.68 עם עודף משקל. ירדתי ל 64 ונראיתי נהדר!!! בריאה, יפה..
אבל זה לא הספיק, התמכרתי לירידה במשקל וירדתי עוד ועוד עד למצב של אנורקסיה. אח"כ התחילו הבולמוסים כי הייתי ככ מורעבת אבל כמובן שהקאתי אחריהם כי לא יכולתי לשאת את המחשבה שאשמין.
בקיצור היום אני חיה מבולמוס להקאה וחיי הרוסים. מנסה להשתקם אבל אני כבר במצב קשה.
את במשקל תקין וטוב! תאהבי את עצמך!!! תטפלי בזה עכשיו לפני שתהיי במצב שלי. הלוואי ואני הייתי תופסת את זה בזמן. הייתי בריאה ויפה ולא מכורה להפרעה הקטלנית הזו.
ליאת

ראשית- מופרעת, אהבתי יותר שרשמת את שמך- יעל:)
שנית- תודה רבה לכן, אני מודעת לעובדה שזה הרס, הרס של כל החיים ואני מנסה לעשות הכל כדי לצאת מזה. זה באמת לא כל כך קל לי, אני נכון להיום מתנדנדת בין שני קולות, הקול של ההגיון שקורא לי לטפל בזה ומהר והקול השני ששואב עוד ועוד לרזון הזה.
הבעיה היא שהקול השני חזק מאוד וגם אם אני קמה בבוקר ומרשה לעצמי לאכול אני ישר אחכ מרגישה רגשות אשם ומפצה בכך שאני מרעיבה את עצמי במהלך היום, ולא, אני לא מצליחה לעצור את זה.
אני הולכת מחר לתור ראשון אצל הדיאטנית, אני אוכלת היום גג-גג 500 קלוריות, לפעמים גם פחות, חשבתי על זה היום, במהלך היום, על איך אני אמורה להתחיל לאכול את התפריט שהיא תיתן לי שזה בטח יהייה לא פחות מ-1000 קלוריות, איך????זה כפול אם לא יותר ממה שאני אוכלת היום. איך עושים את זה???????

ולשתיכן- אני מאחלת מכל הלב שתמצאו את הכוחות לשקם את חייכן, שתרגישו טוב ותאהבו את עצמכן- אני באמת מאמינה שאפשר, באמת באמת

את בטח מכירה את המשל האינדיאני על הסבא הזקן שמספר לנכדו שבכל אחד מאיתנו יש שני זאבים שנלחמים, זאב הרסני, שליל ופוגעני וזאב מיטיב וחומל ומלא תקווה. כשהנכד שואל מי מהם מנצח, הסבא עונה: זה שאנחנו מזינים.
אני מצטרף למגיבות שהשיבו לך שעצם המודעות לסכנה שבהפרעה ולקול המזיק שלה בנפשך היא חשובה, ושטוב שפנית לטיפול - טיפול בהפרעות אכילה הוא המקום בו תוכלי להיות עם יד על הדופק ולבחון כל הזמן איזה מהקולות את מזינה, את הקול ההרסני ששואב אותך לדפוסים של קיצונות כפייתית המסכנת את שגרת חייך, או את הקול ההגיוני שמסייע לשמר שגרת חיים של יציבות ובריאות. זה תהליך שדורש סבלנות ומחוייבות, אבל את נשמעת כמו מי שמסוגלת לזהות את המחירים שאת משלמת ותמשיכי לשלם אם תשאבי עמוק יותר ויותר לזרועות ההפרעה. ההבנה וההכרה הזו דורשות אומץ, ואני בטוח שאם תמשיכי להפגין אומץ ותבונה בבחירות שלך בהמשך, תחזירי לעצמך שליטה על העניינים במהרה.
הרבה בהצלחה.