למה אף אחד מצוות הפורום לא מגיב?

אני לא רואה שאלה שלא נענתה. אשמח לעזור אם תכתבי שוב את שאלתך. חג שמח,
מיכל

היי.
אני פונה לכאן אחרי טיפולים פסיכולוגים שאי אפשר למנות אותם בשתי הידיים. אני מנסה לדבר על הבעיה שלי עם פסיכולוגיים אבל לא מצליחה לחשוף בפניהם את האמת ובכך הפסקתי את הטיפולים הלא רלוונטים. אני בת 23,גרה לבד מגיל 17,רזיתי 45 קילו -כשאת העשרים וחמישה האחרונים הורדתי בתוך 4 חודשים. היום אני שוקלת 59,שואפת להגיע ל54,אחרי ששאפתי להגיע ל65 וזה לא הספיק לי. אני מודעת לחומרתם של מצבים כאלו אחרי שהצלתי כל אחת מחברותיי השרוכיות מבולמיה ואנורקסיה,איך שהו חשבתי שאני (השמנה בחבורה) פוסחת על פני הבעיה והנה אני מוצאת עצמי בתוכה. לא יותר מכולן. אני לא מקיאה,אבל כן לא אוכלת. כל שלוש דקות (באמת) מסתכלת בראי,ואם העזתי וחטאתי לאכול תמר קטן,אני מתייסרת על זה ונשבעת לעצמי שלא אגע באוכל עד הלילה. בדרך כלל שאני מתחילה להיות רעבה,אני נכנסת לחדר ולמיטה ומחריכה את עצמי לישון,להעביר עוד כמה שעות ללא אכול.
אני לא בטוחה מה אני באה לשאול,אולי רק להגיד במן בקשה לעזרה שאני לא בטוחה שיכולה להגיע מהמסך הדבילי שלפניי,אבל לפחות משהו קורה.
חשוב לי לציין שאני לבד,ז"א אין לי חברים שיכולים לעזור או להיות סביבי במצבים של חוסר יכולת לקום מהמיטה או יותר נכון חוסר רצון. וגם לא הורים.. האם יש דרך בכל זאת לטפל בדבר הזה? בעצמי? ללא עזרה או הצטרכות לפגוש אנשים?
מוזרה לי הפנייה שלי. אבל תודה.

שלום, אני מצטער שלקח זמן להשיב לך. אולי זה בגלל שבאמת יש משהו מבלבל בפנייה שלך: את פונה לעזרה כדי לשאול איך אפשר להתמודד עם הפרעת אכילה ללא עזרה. אני מבין מהדברים שלך שלקבל תמיכה ועזרה זה משהו מאד קשה עבורך, אבל אני באופן אישי לא מכיר אף אחד או אחת שהתגברו על הפרעת אכילה ללא עזרה וטיפול מקצועיים. זה לא אומר שזה לא ייתכן או לא קורה, אבל גם אם יש מקרים כאלו, אני לא הייתי ממליץ לאדם שאני רוצה בטובתו לוותר על טיפול. מדוע? משום שהפרעת אכילה היא קודם כל הפרעה בדפוסי החשיבה, ואדם שלכוד בדפוסי חשיבה נוקשים מאד מתקשה לאתגר אותם ולשנות אותם "מבפנים". כל החברות האלו שלך, שהצלת מהפרעות אכילה - הן לא ידעו שהן בבעיה? הן לא ידעו שהדרך שהן הולכות בה מזיקה ופוגענית? ובכל זאת הן נזקקו לך שתעזרי להן לחזק את הקולות הבריאים בתוכן. נדמה שעכשיו את זו שצריכה שמישהו יעזור לך לחזק את החלקים הבריאים בתוכך.
נכון שכדי לעשות זאת צריך מידה מסוימת של חשיפה, אבל טיפול טוב עוזר בהדרגה להגיע גם לשם, להתמודד גם עם החששות האלו. חוץ מזה, אני יודע שהיום קיימים גם מטפלים שמציעים טיפול דרך האינטרנט. זו בעיני לא האופציה העדיפה לאורך זמן לטיפול בהפרעת אכילה, אבל אם זה משהו שיכול לעזור לך לעשות את הצעדים הראשונים לחשיפה מלאה של הבעיה אולי שווה לנסות.
ולגבי ה"טיפשות של עצמך" - חבל לבזבז אנרגיות בהלקאה עצמית. את לא נשמעת טיפשה, ואני בטוח שמה שעובר עליך הוא קושי אמיתי שמעורר מצוקה, ולא התנהגות טיפשית שצריך להרגיש נבוכה או אשמה בגללה.