בעיות אכילה קשות

שלום, אנחנו בנות דודות.
דניאל בת 33 וירדן בת 22 (שמות בדויים) דניאל גרה באנגליה כבר קרוב לשבע שנים עם בעל ושני ילדים קטנים. כמובן שהבעל לא יודע על כך. לפני כשמונה חודשים ירדן באה לבקר אותה למשך חודש ובמהלך החדש הזה גילינו ששתינו מקיאות. כמובן שמהרגע שגילינו את זה התחילו ה״חגיגות״. פשוט היינו אוכלות ומקיאות במשך כל החודש הזה היינו גם די מופתעות כי דניאל עושה את זה עוד מהצבא רק שזה היה מידי פעם בימי חג או מסיבה ובשנה האחרונה זה פשוט גבר וירדן עושה את זה מגיל 19 ובמשך השלוש שנים היו תקופות שבמשך כל יום ארבע וגם חמש פעמים ביום ותקופות די קצרות של פעם בשבוע או פעמיים. לאחר החודש ירדן הייתה צריכה לעבור לעיר אחרת באנגליה אבל זה לא שינה דבר. היינו מתקשרות אחת לשניה ועושות את זה דרך הטלפון. מספרות חוויות כמה אכלנו ואיך הייתה ההקאה, אם הלך קל או קשה, אם יצא הכל או לא. ואז אחרי שלושה חודשים ירדן באה לבקר שוב לשבועיים אבל עם כמעט ארבע קילו יותר ושוב המשכנו רק יותר באינטנסיביות, היינו מגיעות למצב שיינו הולכות לסופר קונות עוגה ואוכלות אותה עם כפות, היינו צוחקות מזה ומתבדחות רוב היום על זה. משתפות תחושות, יוצרות חוקים כמו למשל שחייב לשתות מלא נס קפה ויש לנו גם כינויים : לנס קפה קוראים מרכך כי הוא ירכך את האוכל ויעזור להקאה להיות קלה יותר. להקאות קוראים ״לחיים״ למסעדות שהיינו הולכות ואוכלות בהן ואז תכף מקיאות בשירותים שלהן היינו קוראות ״חותמת״ כי חתמנו ששם גם ביצענו הקאה. לדוגמא ״ חתמתי גם במסעדה שקרובה לבית״.
כעבור שבועיים שבה ירדן לעיר שלה למשך חודש וחצי. במהלך החודש וחצי
הגענו למצב שיום שאנחנו לא מקיאות, זה יום נדיר גם אם לא היינו ביחד. חשוב לי לציין שדניאל ( בת 33) שקלה 62 כשירדן(בת22) הגיע לאנגליה והיום היא 55.5 וירדן הגיעה לאנגליה עם 54 קילו ועלתה לשיא של 61 וכרגע היא 58.5. כל החיים ירדן הייתה אובססיבית לגופה, הייתה תקופה שהיא הגיעה ל 50 אימונים כפייתים בחדר כושר כמו ריצה רצופה למרחק של 9 קילומטרים וסיכום שבועי שהגיע ל35-40 קילומטרים, ספירת קלוריות אובססיבי, שקילת מזון על משקל מזון. וכך גם דניאל לפני הלידה הראשונה שלה שהייתה לפני שנתיים וחצי היא שקלה 50 וגרמה לה לעלות וכך גם תרמה לכך הלידה השניה. דניאל מצאה את עצמה מקיאה גם פרוסת לחם, וופל או כל ביס קטן שנכנס לפה. חשוב לציין שהיא מתכננת בקיץ להיכנס שוב להריון. אבל הגרוע הוא שגם אמא שלה עושה את זה וגם איתה יש לה שיחות טלפון על ההקאות.
כעבור החודש וחצי שבהן כמו שציינו היינו מנהלות שיחות טלפון ושיתופי חוויות,חזרה ירדן לביקור של שבועיים שהוא קורה ממש עכשיו. בעוד יומיים ירדן חוזרת לעיר שלה. הפעם הגענו למצב שאנחנו אומרות שנפסיק, כואב לנו, אנחנו חלשות, מסוחררות, צרבות, ירדן שרועדת בידיים סובלת מרעידות גרועות יותר (זה לא מחלה, זה פשוט תמיד ככה אצלה) דניאל חלשה ומותשת בעיקר עם הילדים. אנחנו פשוט רוצות להפסיק