מוזרה

לא מכירה אותך, ואוהבת אותך...
הזכרת במשפט אחד את הקושי שלך "קשה לי כרגע" כזה מצומצם ומאופק. אני יודעת כמה המשפט הזה כואב וצועק.
קשה וכואב לך מאוד...
את כ"כ חשובה והבריאות והאושר שלך חשובים...
יותר מהקשר עם החברה החולה שמזיק לך
אחרי שהצלחת להתגבר על הבולימיה שזה משהו שאי אפשר לזלזל בו
לעשות דבר כזה לבד... יש בך כוחות עצומים!
מצאת דם בקיא, הושט שלך נפצע או שנוצר לך כיב בקיבה... סימן אזהרה רציני
והיית חכמה וחזקה מספיק להפסיק
אחרי 3 שנים
את לא רוצה לחזור לזה
אז הדבר הנכון יהיה, עם כל האהבה והדאגה לחברה, זה מרחק ממנה
ושלא תרגישי אפילו טיפה כעס ואשמה על זה
התפקיד שלך בעולם זה להיות טובה לעצמך קודם כל. לשים את עצמך ראשון זה הדבר הכי אנושי וטבעי.

את רוצה להיות רזה. לא תגיעי לזה בדרך של הבולימיה - הקאות והרעבה
רק אם תגיעי למצב של יחס של כבוד לגוף שלך, של אהבה. שאת ראויה לה
והתייחסות לאוכל כמשהו שנועד לגרום לך להרגיש טוב
מצב שתאכלי לאט וברוגע ותהני מכל ביס. בלי רגשות אשם
אז תהיי בדרך הנכונה
חוץ מזה ש-5 ק"ג מיותרים זה לא שמנה
הטיפ הכי טוב - שהאכילה לא תהיה כל עולמך כמה שיותר למצוא עיסוקים ותחומי עניין שיעסיקו את המחשבות שלך

לכי לדיאטנית שתבנה לך תפריט, עם הרבה חלופות שלא יהיה תסכול שמונעת מעצמך דברים, להכניס בתוכו גם דברים טעימים שאת אוהבת (שהם לאו דווקא תמיד הדברים המשמינים)

תעשי רשימה של כל המאכלים הטעימים שגורמים לך להרגיש טוב
ותלכי איתם לפגישה עם הדיאטנית

בהצלחה

המצב שאת מתארת נשמע קשה מאוד. מצד אחד החלטת באומץ רב להפסיק להקיא- כי אם תמשיכי במסלול זה צפויה לך רק התדרדרות. הרצון להחלים הוא חשוב וצריך לחזק אותו. מצד שני- נשמע שהקול שקורא להמשיך ולהקיא ולרזות עוד ועוד לא עזב אותך, והוא מתעורר גם כשאת רואה את חברתך.
אני מבינה את הפחד לשתף אחרים, אך לדעתי אין ברירה אלא לפנות לטיפול, שבו תוכלי לקבל תמיכה, להתחזק וללמוד להרגיש שלמה עם עצמך.
העובדה שאת כל כך צעירה מדאיגה וחשוב שלא תמשיכי להתמודד עם הקשיים הללו לבדך.