לבעלי יש בולימיה

בוקר טוב,



קיימות מספר שיטות לטיפול בבולימיה אך היעילה מביניהן היא טיפול בשיטת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), במסגרתה ניתנים לבעלי בולמיה כלים ודרכים לשנות את התפיסה העצמית השלילית, את המחשבות אשר מכשילות אותם ואת ההתנהגות ההרסנית. שיטה זו הוכיחה את עצמה כיעילה יותר מטיפול תרופתי או מתרפיה מכל סוג אחר, ב-10% לפחות, והיא עומדת על למעלה מ-85% אחוזי הצלחה.

טיפול CBT עבור בולימיה, מקטין את הסיכוי לחזרה לדפוסי ההתנהגות המכשילים של המחלה ומספק פתרון מהיר תוך מספר מועט של חודשים. במסגרת טיפול CBT נבדקים הנחות העומדות בבסיסה של בולמיה וניתנים כלים לזיהוי והחלפה של מחשבות מכשילות, וכן הבחנה בינם לבין עובדות. בשלבים הראשונים של טיפול CBT, מוגדרים תחליפים להתקפי האכילה, והרגלי האכילה שנוצרו בעקבות בולימיה, מוחלפים באחרים, בריאים יותר.

טיפול CBT משפר את הדימוי וההערכה העצמית אל סובלים מבולמיה, ומאפשר להם להתמודד עם הרצון לרדת במשקל ועם הצורך בשליטה עצמית בצורה בריאה ומבוקרת.

מקווים שעזרנו,
צוות מכון CBT

מהתיאור שלך אכן נשמע שיש בעיה שמצריכה טיפול ולא רק דרך ניסיון להפחית במשקל. היות ובעלך אינו מתחבר בשלב זה לכותרת ״הפרעת אכילה״, הייתי ממליץ לא להתעקש לשכנע אותו שבכך מדובר, אבל כן לדבר באופן ישיר על הדברים שגורמים לך להרגיש שיש בעיה שהוא סובל ממנה ועל האופן בו בעיה זו גם משפיעה על חיי הזוגיות והמשפחה. בשלב הראשון ייתכן שיהיה קל יותר לגייס אותו לטיפול תזונתי בלבד, ובהמשך להרחיב את הטיפול על פי צורך. עם זאת, חשוב שתזונאית אליה יפנה תהיה כזו שבקיאה ומנוסה בהתמודדות עם בעיות מסוג זה. בהצלחה.

הבת שלי מטופלת התל השומר ונותת הרגשב למטפלים פסיכולוג ודיאטני שהכל בסדר היא ממשיכה
לבלוס להקיא ונותת הרגשה לכולם שהכל בסדר חשבו וחושבים שהיא כבר אפילו החבר הקרוב חושה שהכל מצויין ורק אני יודעת שהיא ממשיכה להקיא ולבלוס לא שיתפתי את אפאחד ה מה אני עושה

בת כמה הבת שלך רגינה? האם היא מטופלת במח' ילדים או מבוגרים בתל השומר? ברגע שאת לא מדווחת לצוות שמטפל בה על הבולמוסים וההקאות שלה, את הופכת למשתפת פעולה עם המחלה שלה. לדעתי, כאמא לאמא, את חייבת לשתף את הצוות (הפסיכולוג, הדיאטנית והפסיכיאטר) בעובדות שידועות לך. הם שם בשביל לטפל בסימפטומים של בתך ולהבריא אותה ואת, בשתיקתך, למעשה מונעת מהצוות לעשות את עבודתו. אני מציעה לך לדבר עם הצוות שלה ולשתף אותם, גם אם התוצאה תהיה שבתך תכעס עלייך... אל תשכחי שאת לטובתה ולא נגדה. אין לך ממה לפחד, כי יום אחד, כשהיא תחלים, היא תודה לך על כך שעמדת מולה ועשית מעשה.

קודם כל, לא ציינת בת כמה בתך וזה דבר חשוב.
אנשי מקצוע שמטפלים בהפרעת אכילה תמיד לוקחים בחשבון שייתכן ו"מאחורי הקלעים" מתרחשים דברים שהם אינם מודעים להם, כי זו טיבה של ההפרעה. הורים רבים מתוסכלים מכך לא פעם, כי נדמה להם שהבת "עובדת על המטפלים" וככה הטיפול לא יצליח. מניסיוני הרבה פעמים זהו שלב ראשוני בטיפול, ומגיע הרגע בו המטופלת "מתוודה" על מה שקורה, כי עמוק בפנים היא הרי מבינה שהיא עובדת רק על עצמה. הרגע הזה יכול להיות נקודת מפנה בטיפול, וחשוב לאפשר את הזמן ואת האמון כדי שהוא יוכל להתרחש. ברור לי שמאד קשה לך לראות את הבת שלך ממשיכה להתנהל בצורה כזו, ומה שאולי ניתן לעשות במצב כזה הוא לומר לה ישירות עד כמה זה מדאיג אותך ולהציע שתאזור אומץ לשתף בכך את מטפליה.
עם זאת, אם בתך צעירה, אני מניח שגם את לוקחת חלק בטיפול (בטיפול משפחתי או הדרכת הורים). ייתכן שזה נכון גם אם בתך מעל גיל 18. במקרה כזה ניתן לחשוב על האפשרות לשתף את אנשי המקצוע שמלווים אותך ולהתייעץ עמם בנושא.