יאוש תמידי

אני רוצה לספר לך עצמי...
אני בת 17, גובה 1.60
עד לפני חודשיים,שקלתי 58..היום אני שוקלת 52 (כולל מכון 3 פעמים בשבוע)
אנשים מחמיאים לי על זה שירדתי במשקל..אבל איך אני אסביר לך? אני לא אוהבת את הגוף שלי עדיין!!!ואני לא כלכך מרגישה שירדתי, ואני לא רוצה להשתגע עם המשקל ולהרעיב את עצמי!
אני מרגישה לפעמים חסרת אונים....כי אני אומרת לעצמי שאני נותנת יותר מידי מעצמי והגוף שלי לא מחזיר לי על כך...עדיין יש לי בטן! ואני עושה מלא כפיפות בטן,הליכות,סקי..אני לא עושה מכשירים לחיזוק השרירים,מכיוון שאמרו לי שאם אני אחזק אותם יהיה לי קשה להוריד במשקל..אז קודם כל אני רוצה להגיע למשקל הרצוי ורק אז להתחיל מכשירים.
לגביי התפריט היומי שלי,אני לא קובעת לי זמנים לאוכל...מתי שאני רעבה אני אוכלת..
אני לא אוכלת כבר פחמימות (תפוחי אדמה,אורז,פסטה).חוץ מפרוסת לחם קל בבוקר..
אז בעיקרון זה ככה:
בבוקר אני אוכלת בסביבות 9 וחצי:סנדויץ לחם קל עם קוטג' 3% או חסה.(החסה בלי ממרח).
לפעמים לוקחת איתי תפוח ירוק.
ב2 בצהריים אני אוכלת: עוף (בלי השומן)וסלט. או סלט וגיל.
ב6 בערב אני יכולה לאכול רק ירקות עם גיל או גבינה...או ברנפלקס.
אני יודעת שאני לא אוכלת הרבה קלוריות...אבל תחשוב שככה אני אוכלת במשך חודשיים!!+ מכון..
אז למה אני לא יורדת מספיק?הרי כל 7000 קלוריות זה קילו,והייתי צריכה לרדת בהרבה יותר!
אני לא רוצה לחשוב על האוכל ועל כל הדיאטה אני רוצה לרדת בכיף בלי לסבול כמובן..אני לוקחת את הדיאטה הזאת מאוד קשה ואין יום שאני לא חושבת על זה,ומסתכלת במראה.....כיף לי להתפרק כאן ולכתוב לך את זה כי אני לא אוהבת לדבר על זה עם אנשים אחרים..
אז תודה לך!
נטלי..