לא מבינה!!

מוכר לי מאוד , ( כי גם לי היית אותו בעיה) ואני אומר הייתה- בגלל שאני במשך 6 או 7 שנים הייתי במצב שכמעט כל יום היו לי הפרעות אכילה קשות והמון פעמים זה גם נגמר בלהקיא.
אבל השנה וחצי האחרונה חל אצלי שינוי ממש משמעותי- ( והשנוי הוא- שאולי שבכול השנה וחצי האחרונה אולי הקאתי 4 או 5 פעמיים , ואם את מעוניינת בגילי , אז אני בן 26 - ככה שזה התחיל אצלי בגיל צעיר מאוד.) .
עכשיו קשה לי להסביר איך פתאום נהיה שינוי שכזה , אך עלי לציין- שבשנה וחצי האחרונה מאצתי לי בת זוג שאני מאוד אוהב אותה וזאת הפעם הראשונה שלי בחיים שאני בקשר של זוגיות כל כך הרבה זמן ולמעשה גם זאת הפעם היחידה בחיים שלי שיש לי ביטחון עצמי ( לא גבוהה) אבל בצורה משמעותית יותר ממה שהיה לי לפני כן.
ולמה אני אומר את זה? ,
אני אומר את זה בגלל שאני בחור שלצערי מתרגש כמעט בכל דבר, ( אם זה ללכת למקום עבודתי כשההיתי חדש, או לצאת לחופשה - שכמה שזה מהנה, אני פשוט סובל בהתחלה, או לצאת למסיבות ועוד ועד...
כל זה גורם לי להתרגש , והרגש יוצר אצלי מן " מתח"- והמתח אצלי הוא תמיד שלילי, ולמה שלילי ?
כי כמעט תמיד זה נגמר אצלי בהפרעות אכילה .
גם עכשיו שאני כותב את שורות אלה יש לי קצת הפרעות , ונחשי למה?
בגלל שמחר זאת הפעם הראשונה שלי שאני טס לנופש.
אז אני מנסה שלא להתרגש מכלום - ( וזה מאוד קשה) אבל זה עוזר לי .
עכשיו מה שאני חושב לגבי הנושא שלך הוא- זה שאת אולי צריכה בטחון עצמי ואת צריכה שמישהו יתן לך את הכוח ואת הביטחון בחיים האלה ואולי אז זה יעבור עם הזמן, כי לי זה מה שכנראה עזר לי לצאת מהמצב הכל כך נואש ומעצבן הזה.,( שוב פעם עלי לציין שלי זה כנראה מה שעזר, ואת מצבך הזוגי אני לא מכיר) ,
מה שנשאר לי להגיד לך , זה רק בריאות , בריאות ושוב פעם בריאות ... ותיהיה חזקה ותחשבי חיובי ,
כי המחשבות שלנו זה מה שגם משפיע בסופו של דבר עלינו.

המאבק הפנימי בין שני הקולות הללו- זה שרוצה להחלים ולהפסיק לסבול, וזה שמתעקש ומפחד לוותר על הפרעת האכילה- הוא דבר מאוד בסיסי במחלה הזאת.
האפשרות שלך לזהות את שני החלקים הללו בתוכך היא כבר הצעד הראשון. אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך להתבונן בשני החלקים הללו, ולחזק את זה הדורש חיזוק וליווי בשלב הקריטי בו את נמצאת.