בולמיה

היי,
אני בת 25, בולמית כבר 5 שנים אך לא פניתי ואני לא מתכוונת לפנות לטיפול.
אני שוקלת בין 50-52 ק"ג ושומרת על משקל קבוע. לפני היותי בולמית הייתי באותו משקל.
בבית אצלי לא חושדים בכלל כי אני דואגת להסתיר את התקפי האכילה וההקאות טוב מאוד.
אני מודעת לכך שבולמיה נובעת בין היתר ממצב נפשי או רגשי קשה ומסיבות אחרות נוספות
אבל אני לא רואה בזה כל רע: אני אוכלת כל מה שחפץ לליבי הכל הכל כמו שכל אחד היה
יכול לחלום, אני מרכזת אוכל שאני הכי אוהבת בעולם ואוכלת בכמויות ונהנית מהאכילה
ומיד לאחר מכן עוברת לסיוט שנקרא ההקאה. לאחר ההקאה מצב הרוח שלי משתנה ואני מתחילה לבכות או להיות עצבנית ללא שום סיבה.
אין בזה כל רע: אוכלים, נהנים מהאוכל ויחד עם זאת שומרים על גיזרה. אני אמנם סובלת מחוסר ברזל אך גם לפני היותי בולמית סבלתי מחוסר ברזל! מדוע אי אפשר להתסכל על זה ככה:
יש כאלה שמונעים מעצמם לאכול כדי לשמור על המשקל אבל במקרה שלי אני אוכלת מה שחפץ לליבי ונשארת רזה. הבעייה היחידה היא מצבי הרוח אחרי ההקאה ואת זה אני פותרת בעזרת מקלחת מפנקת וישר לישון.
האם החשיבה שלי לא הגיונית? הדבר היחידי שמפחיד אותי זה שמישהו יגלה!