בבקשה תקראו אני כל כך נואש

שלום לכולם

אני כותב את זה אחריי נסיונות רבים וכושלים שלי להפסיק עם הפרעת האכילה שלי.

אני אתחיל מההתחלה תמיד הייתי מודע לגוף שלי ותמיד הפריעו לי דברים בגוף. מאז שאני בן 12 בערך אני מתעסק במראה החיצוני שלי ללא הפסקה (אני היום בן 24)\

יש לי בעיית השמנה קלה ובנוסף השמנה במקומות כאלה לא רצויים כמו חזה ירכיים ישבן אני מרגיש ממש כמו בחורה לפעמים! תמיד הייתי נחשב לילד רזה אבל אני לא סבלתי את הגופף שלי מכיון שהחזה שלי היה ועד היום כמו של נערה מתבגרת משהו שאנשים לא ראו מתחות לחוצה והבעייה הזאת הולכת ונהיית יותר גרועה עם השנים. כשהייתי בן 13 זה היה עוד בסדר ויכלתי להתמודד אבל עד היום תמיד היו לי חרדות מללכת לים עם חברים וגם בצבא להתקלח עם עוד 50 בנים שכןלם רואים את הגוף שלי וחלק גם היו צוחקים עליי וזה פגע לי מאוד בדימוי העצמי שלי בביטחון ובהיותי גבר. בגיל 15 בגלל הרבה סיבות נכנסתי למצב שאני כל הזמן מרזה ומשמין הייתי מרעיב את עצמי הייתי רץ המון אוכל דברים דיאטטיים הכל רק בשביל שהחזה או איזור אחר בגוף לא ייגדל ועם הזמן היה לי יותר ויותר קשה לשמור על יציבות עם האוכל עד שבגיל 15 התחלתי להקיא (בולמיה) אף אחד לא ידע על זה חוץ ממני ושנה שלמה הייתי מקיא נהייתי מאוד רזה אבל עדיין נשארו לי שניי גושיי שומן כאלה שממש לא קשורים לגופי וזה עד היום מתסכל אותי! בסוף בגיל 17 הפסקתי להקיא וחזרתי שוב להקיא בצבא גם תקופה של שנה בערך ושוב הפסקתי ושוב חזרתי להקיא אחריי הצבא גם כן עוד תקופה של שנה. אחריי הצבא הייתה לי תקופה מאוד קשה בבית הביטחון העצמי שלי ירד בצורה מפחידה נהייתי מאוד לחוץ ומפוחד פתחתי סוג של חרדה חברתית והתביישתי מהמון אנשים שלא התביישתי מהם בעבר כמו חברים קרובים שלי היה לי מאוד קשה לשמור על יציבות נפשית וכן גם בעבודה כי כל פעם היה תוקף אותי איזה בולמוס רעב ובין אם נ=הייתי מקיא ובין אם לא זה לא היה משנה כי לא הייתי רוצה ללכת לעבודה למחרת הייתי מאוד מדוכדך עד שלבסוף פיטרו אותי מעבודתי וזה ממש שבר אותי וגם הפכתי להיות מאוד מאוד רגיש בנוסף לכל וזה פוגע בי מכל הבחינות (משפחה חברים חברה ובינתיים גם אין לי עבודה) . אני כבר לא מקיא שנתיים בערך אבל עדיין מקבל התקפיי רעב מפעם לפעם . לא מזמן חזרתי לארץ אחריי תקופה שלא הייתי שנה וחצי שבה גם טיילתי וגם עבדתי שעשתה לי בעיקר טוב למרות שפה ושם ואפילו לעיתים קרובות בהתחלה הייתי מקבל התקפיי רעב בהתחלה וישר הייתי אוכל בכמויות מסחריות אבל הפעם לא הייתי מקיא זה דבר שלא הייתי נותן לעצמי לעשות יותר ת היה לי מאוד קשה בטיול היו לי תקופות שהייתי ממש לבד בחורים מאוד נידחים והייתי מוד מתוסכל מזה וגם מאוד פחדתי ליצור קשרים חדשים עם אנשים ולא ידעתי מה לעשות הרגשתי פשוט חסר אונים שאני לא שולט בכלום בחיים שלי ובאמת שרציתי כבר לגמור עם זה. אבל תמיד הייתי מתעלה באיזשהו שלב לא הייתי מוותר לעצמי ואז שוב נופל .

וככה אני חי כבר יותר מ 10 שנים . הי