אני בדילמה

אני בת 17.5 ומאז כיתה ו' אני מתעסקת רבות עם עיניין הקלוריות, בכיתה י' הגעתי לתקופה המלאה ביותר שלי ובכלל הייתי שקועה בדאון נפשי עמוק. שקלתי 47.5 וגובהי הוא 1.55 . לאחר מספר חודשים התחלתי לקחת כדורי ריכוז שגרמו לי לאיבוד התיאבון, בהתחלה לא הרגשתי כי הייתי יחסית מלאה ולכן החלטתי לזרום עם העיניין אך במהרה הגעתי למשק נמוך מעט מ 41 ק"ג. לאחר זמן קצר יחסית העלתי 2 קילו ומאז אני יויו סביב ה-3 ק"ג. העיניין התחיל להסבך לאחרונה כשעליתי למשקל 45 ולא הצלחתי לרדת בינתיים. כל החברות שלי רזות מאוד ושתיים מהן סבלו מאנורקסיה בתקופה האחרונה מה שאומר שאני ה"עבה" שבחבורה וזו נישה שאני שונאת להיות בה. בכל פעם שהדיאטה נכשלת אני מחמירה עם עצמי ונעשית קיצונית יותר: אני רצה על ההליכון ושורפת 1000 קלוריות ואני הולכת לכל מקום ברגל ואני בשאיפות לאכול 10 ירקות ביום! אני מרגישה כאילו היצר הרע שבי פועל פה, אני נהנית מהעובדה שמתארים אותי כילדה צנומה ודקיקה והרגשת הרעב נותנת לי כוח שליטה וסיפוק. מבחינתי, לאכול דברים משמינים זה להיות בהמה חסרת מעצורים. אני נמצאת בטיפול כבר למעלה משנתיים אך אין לי אומץ לדבר על זה עם איש, בתקופות היותר רזות שלי תמיד הייתי אומרת לאנשים שאני שוקלת ק"ג אחד יותר ממה שהייתי באמת. עכשיו, אני בטוחה שארד אך רציתי לדעת עם משקל 41 יהיה מסוכן מדי בשבילי (ואם כן מהו משקל המינימום בשבילי) ומה עלי לעשות בקשר למה שני מרגישה?