איך מזהים אנורקסיה?

כל יום שעובר האבוססיה שלי כלפי המראה החיצוני וכל ההתעסקות במשקל, תזונה נכונה, כושר גופני וכ"ו נהפכו לבלתי נסבלים, כל הלוח זמנים שלי כיום הוא מבוסס סביב אוכל אוכל ושוב פעם אוכל. אני מכין את עצמי יום לפני וחושב מה אני יאכל למחרת, אני מגיע לצבא בבוקר ועובר ליד השק"ם וכולי נתקף במצפון למה אני לא יכול להרשות לעצמי לאכול הכל מבלי לחשוש מהשמנה, אני חוזר הביתה ומגיע לסביבה לא קלה עם אמא לא תומכת שמכינה אוכל משמין ורבוי שומן, ושאני הולך לעבודה אני שוב פעם מגיע לסביבה של אוכל תעשייתי ומשמין ( מסעדה ). כל הספירת הקלוריות וכל הפרטים הקטנים שאני מכניס לפה כבר מטריפים אותי, אני מגיע למצב שאפילו בזמן המועט שנשאר לי לנוח מהצבא ומהעבודה אני יושב וקורא באינטרנט על תזונה נכונה וכושר גופני. אני משתדל לאכול בריא ונכון ולפעמיים אני מגיע למצבים בגלל הלו"ז הצפוף שאני לא אוכל נכון ומספיק, לפעמיים אני אוכל רק פירות ביום ומרגיש שהבטן מתנפחת לי אז אני כבר בחששות ויוצא לסיבוב ריצה+הליכה על מנת להרגיש טוב ולצאת בתחושה טובה, וגם לפעמיים אני נשבר ונכנס למצב של התקפים וזולל כמויות גדולות בזמן מועט ואז מרגיש רע וכמובן מחפר על זה יום למחרת. כשהתגייסתי נפגשתי עם קב"ן ( את הסיבות עדיף שלא תדעי ) ופה ושם דיברנו על המשקל, והראתי לו תמונה ישנה שלי ותמונה עדכנית, הוא כבר הבין את הרמז וקבע לי פרופיל 45 בגלל אנורקסיה, עכשיו אני לא מבין למה הוא מחשיב את זה אנורקסיה, האם אני באמת אנורקס? קראתי קצת על מחלת האנורקסיה ואני אישית מאוד חושש מזה, הרבה אנשים זורקים לי את המשפט הזה באוויר ובהתחלה התעלמתי מזה כי חשבתי שזה שטויות אבל לאט לאט אני באמת חושב שמשהו אצלי דפוק. כיצד אני יודע שיש לי הפרעות אכילה ובטח ובטח אנורקסיה? כיצד אני יוריד את התחושה והמחשבה הזאת שכל הזמן אני בסוג של מבחן וחייב להרגיש טוב עם עצמי. 12 שנה לא נכנסתי לבריכה או ים, 12 שנה עד היום לא לבשתי גופיות ונמנעתי ללבוש חולצות קצרות... המטרה שלי שבקרוב מאוד אני יוכל להגשים את זה ולהיות כמו כולם, אבל עכשיו נוסף לזה האנורקסיה שכולם משגעים אותי עם זה וזה קצת מרתיע. פניתי לרופא בעקבות חולשה ותשישות ( אני חושב שזה בגלל הלו"ז הצפוף והקושי הפיזי, הרופא חשב שזה בגלל הסעיף של האנורקסיה והפנה אותי לקב"ן ) אני פוחד שזה יפגע בי וישלחו אותי לבדיקות ומפגשים של כל האנשים עם ההפרעות האכילה או אפילו יוציא אותי מהצבא שזה יותר חמור, האם אני זקוק לזה או שכדי לבטל את הפגישה? האם זה יעזור לי? מה אני עושה הלאה אינני יודע ולכן אני שואל ומתעייץ בפורום פה. תודה רבה.

שאלתך מורכבת מאוד ונדרשת התיחסות מורכבת שאינה מותאמת כל כך לדפי פורום.עם זאת אשתדל להתיחס לדבריך.
אין כל פליאה על כך שאתה עסוק מאוד בגופך. מוקד הבעיה שסבלת ממנה עד לאחרונה הינה בגוף וזה יכול להסביר את חרדתך מעליה במשקל. עברת את כל התהליך הממושך לבדך, ללא כל ליווי ותמיכה מקצועית, נפשית. כיום אתה בתת משקל וחייב להיות תחת השגחה הולמת. איני יודעת אם אתה עונה על ההגדרה המלאה של אנורקסיה. לצורך כך עליך לבקש מהצבא הפניה לגורמים המתמחים בהפרעות אכילה שיוכלו לאבחן ולהמליץ על טיפול הולם. גם אם לא תאובחן כסובל מהפרעת אכילה הייתי ממליצה לך לפנות לדיאטנית לצורך איזון התפריט שלך, ולעו"ס או פסיכולוג לצורך קיום שיחות בהן תוכל לדבר על החרדות שלך ואולי גם על דברים נוספים , כפי שרמזת בדברים שהבאת. הצבא מכיר את התופעה של הפרעות אכילה ובד"כ זו אינה מהווה סיבה להוצאה מהצבא. בכל מקרה עליך לטפל בבעיה. בהצלחה

אני לא מבין למה הצבא מתעקש לקבוע שאני אנורקס למרות שאני לא. הלכתי לרופא כי לא הרגשתי טוב והוא כבר הפנה אותי אוטמטית לקב"ן/פסיכיאטר, הבעיה היא שמפה הדרך הבאה זה להוציא אותי מהצבא או לשלוח אותי לכל מיני טיפולים ופגישות דבר שאני ממש לא מתכוון לעשות, ולכן אני קצת חושש. לכן ביקשתי חוות דעת של מישהו מומחה כמוך שתוכלי אולי להסביר לי מה בדיוק יש לי, כי או שמשהו אצלי נדפק או שמשהו אצל הרופאים בצה"ל נדפק ואני הולך יותר לכיוון השני. אני לא מבין מה האובססיה כל כך על הסתכלות במשקל, יש אנשים עם אחוז שומן גבוה ושומן רפוי אבל נראים רזים וגם אנשים ששוקלים במשקל גבוה אבל נראים רזים - משקל זה לא הכל !!! דרך אגב בבדיקות דם מצאו לי חוסר ב B12, האם יש לך מושג האם זה כל כך חמור כי הפנימאי הביא לי לעשות זריקות כל יום במשך שבוע ואז פעם בחודש ( לא ממש מתכוון לעשות את זה ), והם יש לזה קשר לאנמיה ( לפי הרופא יש חשש לאנמיה ) . תודה.

אתה צודק שמשקל אינו המדד היחידי, אך הוא קריטי במקרים שבהם , אם הוא לא יטופל, תתקיים סכנה בריאותית, שעל חלק ממנה אתה מדבר- מחסור בברזל. העובדה שאתה חוזר בשאלה ובתהיה נוספת לגבי מצבך, אל הפורום שמעצם מהותו יכול לתת תשובות חלקיות בלבד, מראה כי אתה זקוק לעזרה אינטנסיבית יותר. השיקול לגבי הצבא מובן, אך כמו שאמרתי, יש הבנה ופתיחות גדולה , ובכל מקרה, צריך לעשות סדרי עדיפויות. בהצלחה

שלום לך שוב וסליחה על ההפרעה. ובכן, כפי שתיארתי לעצמי שזה יקרה הרופא הפנה אותי לקפסית היחידה ושם שוחחנו על מספר דברים שבלו הכי הייה לי מאוד קשה ולפתח שיחה בעקבות בעיות של חוסר יכולת להתבטא. וכמו שציינתי מקודם הצבא מעדיף לוותר על חיילים לא "מועילים" שכמוני ולזרוק אותם לאשפה ובכך להוציא אותי מהצבא על סעיף 21 נפשי. זה כל כך מכעיס ומעציב שלא מספיק שהם מנסים לשייך ולהדביק לי מחלות קיצוניות כמו אנורקסיה, אלא גם שאם הם קבעו זאת למה לא לבוא לקראתי ולעזור לי במקום לאיים עלי שאם אני לא יעלה במשקל הם יוציאו אותי מהצבא מבלי לשאול אותי או לפחות לראות במה הם יכולים לעזור לי ? הקפסית שלחה אותי לפסיכיאטר להתייעצות נוספת שאפילו לא הייה מוכן לקרוא מכתב שעבדתי וישבתי עליו שעות רבות כדי שנוכל לתקשר בצורה טובה יותר, הוא ישר שאל אותי מה אני אוכל במשך היום ומרוב פחד שהוא יוציא אותי מהצבא נאלצתי לשקר ולא לומר מה באמת מפריע ועובר עלי. מה עוד אני יכול לעשות? אני חייל ותחת אחריותו של צה"ל ולכן אני לא יכול לגשת לאנשי מקצוע תחת מימון של הקופת חולים אלא רק דרך מימון אישי שעולה כסף רב שאין לי. הם רק לא מבינים שלא מספיק שאני מתעסק זמן רב במשך היום במשקל ובגופי, הם גם לא מבינים שהניסיונות להוציא אותי מהצבא דרך קביעה שאני אנורקס שהיא מחלה מאוד קיצונית ומסוכנת פוגעים בי יותר ומכניסים אותי ליותר פחדים וחרדות. בזמן האחרון נוסף לי מחלת בולמית אכילה ( או איך שלא קוראים לזה ) שבו אני מכניס לגופי כמויות עצומות של אוכל בזמן קצר גם אם אני לא רעב ואחרי זה נתקף בכאבי בטן, בטן נפוחה ורגשות אשם יותר למחרת וזה למרות שדאגתי במשך היום לאכול בריא ונכון אבל פתאום באטרף של רגע אני מאבד שליטה... אני חיי בסביבה לא תומכת בלשון מעטה מכיוון שאימי חושבת שאני רזה וחיים לצידי שני אחיינים, ככה שכל היום אני רואה סביבי אוכל משמין אם זה מתוקים, אוכל תעשייתי, ואוכלי רבוי שמן. שאלתי היא מה עושים? לעשות צבא זו בגדר חלום עבורי לעומת אנשים רבים שמתים לעוף משם ואין מצב שאני מתכוון לוותר עליו. מצד אחד אין לי בעיה לגשת לתזונאית קלינית או לכל מיני פגישות אם זה ידרש למרות שמאוד ואין לך מושג עד כמה קשה לי להתבטא ולספר על החיים האישיים שלי בשיחה אישית לעומת היכולת להתבטא מאחורי מחשב או באמצעות מכתבים כפי שאני נוהג בלת ברירה לעשות, אבל מצד שני אני פוחד לעשות כך שיוציאו אותי מהצבא. זה מטריף אותי החוסר אכפתיות והאטימות של הצבא, למה ממנים אנשי מקצוע כאלה לצבא, למה? למה הם לא יכולים לבוא אלי ולהגיד: " שמע, אנחנו מבינים שאתה מאוד מעוניין לעשות צבא וכרגע קשה לך ולכן אנחנו רוצים לבוא לקראתך בתנאי שאתה תבוא לקראתנו. אנחנו מבטיחים שלא נוציא אותך מהצבא אם תעבור כך וכך טיפולים וכ"ו ... התייאשתי ומאסתי כבר במצב הזה, אני כנראה הולך ומשתגע ולא מבין מה באמת עובר עלי. האם אני אנורקס או לא? האם באמת יש לי הפרעות אכילה שדורש טיפול ועזרה ?

התכתבות ארוכה אתה מנהל מעל דפי הפורום, ועושה רושם שדרך הכתיבה היא אכן דרך קלה יותר עבורך.
עפ"י התאור , יש אכן בעיה סביב אכילה . המעבר בין צומות לבין אכילה בולמוסית, מוכרת, ודורשת התיחסות.אתה נשמע פגוע, ואני מבינה את רצונך העז להשאר במסגרת הצבאית, אך מה שחשוב יותר כיום, באם אכן הצבא לא יאפשר לך להשאר, הוא קבלת טיפול שאתה זקוק לו. אי מניחה שניסית להתמודד לבד עם הבעיות שאתה מתאר, אך לעיתים ההתמודדות הינה קשה , ואין אפשרות לעבור אותה אלא עם עזרה. מתוך דבריך עולה דווקא הבנה של הצבא לעובדת היותך זקוק לטיפול,. גם אם יש לך קושי עם העובדה שהצבא מגדיר אותך כבעל הפרעת אכילה, אל תרשה לעובדה זו למנוע ממך לקבל טיפול הולם. בהצלחה.

כעחגאלכוךליחצבה נסכעחטולע אריגאטחצמ קריט גי

מאז שהתגייסתי במיוחד אחרי כל ההצקות בקשר למשקלי אני נתקף לאחרונה שזה כבר מספר חודשים במחלה הארורה הזאת שנקראת בולמוס אכילה. מתווצר מצב שאני פשוט נתקף באכילה כפייתית מטורפת בזמן כל כך קצר, לפעמיים מתווצר מצב כשאני מגיע לאכילה של 10-12 אלף קלוריות ביממה, ואחרי זה נתקף בהתנפחות של הבטן וכאבים עזים מלווים בגזים לא נפסקים. בחיי שניסתי כבר הכל וכמעט כל שיטה אפשרית וכל תפריט אפשרי. בהתחלה הייתי נתקף במחלה הארורה הזאת פעם בשבועיים שלוש, היום זה כבר קורה לי לפחות פעמיים בשבוע. אינני יודע מה לעשות ואין מצב שאני יבקש עזרה ותמיכה מהצבא ויקח סיכון שיוציאו אותי מהצבא. מה עושים? כיצד ניתן לטפל בבעיה הארורה הזאת? זה לא שאני רעב כי אני לא אבל בכל זאת אוכל ללא הפסקה וללא שליטה. חשוב לציין שאינני לוקח כל מיני משלשלים ותרופות ולא מקיא, כמו כן אני עדיין במשקל נורמלי יחסית לגופי וזה למרות שהשמנתי. כיצד לטפל בזה באופן אישי? אני יודע שתשובתך יהיו לפנות לגורמים מקוצעים אבל אני מבקש עזרה פרטית. ניסתי לאכול כל שעתיים שלוש אבל זה עדיין קורה ברגע שאני נשבר ופתאום אוכל מכל הבא ליד עד שאני מתפוצץ. כל היום אני עוסק באוכל, אני מגיע למצב שביום שבת אני מכין לי את התפריט לכל השבוע מחשש שאני ישבר ויתפתע לאכול. אף פעם זה לא הייה לי גם כשהייתי שמן, אף פעם לא אכלתי כמויות מטורפות כאלה ואף פעם לא הייה לי חשק למתוקים כמו שיש לי היום. מה עושים ריבונו של עולם מה עושים, אני כבר לא יכול להמשיך ככה. :(

כפי שאתה נוכח לדעת התכתבות מעל דפי האינטרנט לא יכולה לתת מענה הולם. אני אכן מפנה אותך שוב לטיפול ע"י גורמים מקצועיים. איני יודעת אם אתה כבר בקשר עם גורמים טיפוליים בצבא. בכל מקרה, אתה חייב להיות בטיפול ,גופני ונפשי, כדי להתמודד עם הקשיים שאתה עומד בפניהם.בהצלחה