בולמוסי אכילה

דנה שלום.תיארת בצורה נוגעת ללב את הסבל שלך.על מנת להבין למה את עושה זאת לעצמך כדברייך , עלייך להיכנס למסגרת טיפולית. הבולמוסים הם בלתי נשלטים , הן מסיבה פיזיולוגית , והן מסיבות רגשיות. ציינת שאת בדיאטה, וכנראה בדיאטה את נמנעת מהרבה דברים שהגוף זקוק להם, או לחילופין ממזונות נחשקים , וכל אלו צצים אח"כ בהתקף הבולמוס שלך. כאשר חסך רגשי "נפגש" עם חוסר פיזיולוגי , הבולמוס הוא ודאי, לכן הטיפול צריך להיות גם ברמה הרגשית וגם התזונתית. בטיפול צריך לברר מהו תפקיד האוכל בחייך.
לא ציינת את איזור מגורייך, לכן באופן כללי אוכל לומר לך שיש מרפאות להפרעות אכילה בבתי חולים שונים כדוגמת:רמב"ם,הדסה וכו' , כדאי לך לנסות לפנות לבתי החולים ולברר. יש אפשרות לברר גם דרך קופת החולים שלך , מהן האופציות הטיפוליות . אגב, לאכילה התקפית ישנן לעתים טיפולים קבוצתיים שיכולים להועיל מאוד. פשוט תבררי.. בהצלחה קרן.

תודה קרן
אני מאיזור השרון ניסיתי לברר בבי"ח מאיר, שלוותה ואיכילוב. בכולם מטפלים רק בבני נוער ולא במבוגרים.
ניסיתי לחפש גם באינטרנט מסגרות או קבוצות תמיכה ולא מצאתי.
גם בקופת חולים קיבלתי הפניה למכונים שמטפלים רק בבני נוער.
שכחו אותנו המבוגרים...

בנוסף, רציתי לשאול מהו משך זמן סביר לטיפול במצב הזה? האם חודש, שנה, כל החיים... מכיון שאם מדובר במסגרת פרטית הגורם הכלכלי משמעותי ומשך הטיפול משפיע באופן ישיר...

אני מאוד רוצה להכנס למסגרת ולצאת ממעגל האימה הזה של דיאטה - בולמוס-דיאטה וחוזר חלילה. בניגוד להתמכרויות אחרות כמו אלכוהול, סמים וכו - כאן אין אפשרות "להמנעות" טוטאלית, וכל יום הוא התמודדות כמעט בלתי נסבלת..

וממש לא יודעת איך אפשר לטפל בזה ואיפה , אני מאיזור המרכז ראשון לציון.
יש המלצות ?

שלום דנה. משך טיפול הוא אינדיוידואלי. הוא תלוי בחומרת ההפרעה, במידת המוטיבציה לטיפול ועוד. באיזור השרון נמצאת מרפאת נופית (פרטים בכותרת) , תוכלו לפנות אלינו לקביעת אבחון. קרן.

גם אני מאיזור השרון בת 28 נשארתי עם שימוש במשלשלים.אחרי אנורקסיה קשה אפיזודות של בולימיה,הקאות,התעמלות כפייתית ומה לא.
יצאתי מזה כמעט לחלוטין,התחתנתי ילדתי 2 ילדים מקסימים ואני רוצה להגיד שאני יודעת עד כמה זה קשה,אבל שווה הכל.היתה לי פסיכולוגית מדהימה שעזרה לי המון וגם לי היתה את הבעיה של מסגרת פרטית,אבל קופ"ח מממנות(לי ממימנו באופן מלא וחריג) את הטיפול הפסיכולוגי והדיאטני.אשמח להיות כאן אם אתן רוצות,לעזרה סיוע וסתם הקשבה.
מאחלת לכן שיום אחד גם אתן תראו את האור...היום אני חזקה יותר,ההתמודדות עם המחלה הפכה אותי למישהי חזקה יותר,שתמיד זוכרת היכן הייתי ולאן אני לא רוצה לחזור...לפעמים כשאת הכי למטה אפשר רק לעלות ...שיהיה יום מקסים וקל.

תוכלי להמליץ על מי שהתייעצת איתו..?

שלום בנות,
אני מניחה שהרבה מאוד אנשים סובלים מזה,לקח לי זמן כדי להבין בכלל שיש לי בעיה
אני זוכרת בידיוק איך זה התחיל.... ואחרי כל פעם שזה קורה אני שואלת את עצמי:"למה?"
הדבר ממש פוגע בדימוי עצמי
תודה לך, לא כתבת את שמך, על העידוד, זה חשוב מאוד

ליקה הי,לא כתבתי את שמי כיוון שהוא פחות רלוונטי למה שאני מרגישה שהוא היעוד שלי-להיות קרן אור,אפילו לדקה,יממה ובכלל..
מאחלת לך רק בריאות ואושר,ואני כאן...מחזיקה אצבעות...

מיטל-אשמח להמליץ לך אם את עדיין מעוניינת כיתבי לי