צריכה עזרה בבקשה

שלום, אני חגית בת 17,נמצאת בטיפול במרפאה להפרעות אכילה קרוב ל10 חודשים.

בתחילת התקופה הזו חלו דברים רבים, היו הרבה הקאות,ספורט אובססיבי,צמצום דרסטי באכילה ואיתו ירידה במשקל, וגם המון התעסקות סביב האוכל בלבד. אהבתי את ההתעסקות הזאת, המטרה היחידה שלי היתה לרזות, וזה היה מאתגר ועם זאת מאוד מתסכל. הרגשתי שזה ממלא את הרייקנות.

כיום דברים השתנו, אני הרבה יותר מודעת לבריאות שלי ומסכימה להישאר במשקל שלי (משקל תקין, BMI 20-21 בערך..) ,מוכנה לאכול תפריט רגיל כמו בן אדם נורמלי..הבעיה היא שאני פשוט לא מצליחה! תמיד חורגת מהתפריט, בערב אוכלת המון שוקולד...ולפעמים מקיאה אותו,בסביבות 4 פעמים בשבוע.

אני לא מצליחה לאכול רגיל,לא מצליחה להפסיק לתת לאכול מקום חשוב וגדול בחיים שלי..אע"פ שאני מבינה עד כמה נוראית המחלה הזאת, עד כמה צריך להעלים אותה.

המצב הזה קצת שונה לי כיוון שפעם ההתעסקות והמטרות באו כביכול מ"בחירה"..והיום אני פתאום מגלה שאני לא יכולה להפסיק עם זה סתם ככה,כמו שחשבתי שאוכל.

אני מתחילה להתייאש, הכוחות לאט לאט אוזלים והדבר הכי נורא הוא שאני לא יכולה לספר למשפחה. וגם לא למטפלים במרפאה, בגלל שהשיחות משותפות עם ההורים..חוץ מזה אני תמיד מפחדת ש"יוותרו" עלי אם לא אראה התקדמות, יחשבו שאני לא משתפת פעולה ויעזבו את הטיפול בי..ואני יודעת שאני זקוקה לטיפול ולעזרה..לכן אני "מזייפת" את הריפוי ומספרת שהכל בסדר ושאין התקפי אכילה והקאות כבר הרבה זמן...אני לא מסוגלת לספר לאף אחד את האמת. רק לפסיכולוגית מדי פעם, שאיתה השיחות הן לבד, אבל גם כאן,זה לא הכל.

אני שונאת את השיחות המשותפות עם המשפחה, אני יודעת שאני מהווה להם נטל גדול ומזיקה לכולם..לוקחת את כל האנרגיות מהם..אסור שהם ידעו על ההקאות כי אז ישלחו אותי לאשפוז,כבר היו איומים כאלה בעבר ואני לא מוכנה שזה יקרה. אני אוהבת את הבית שלי,את החברים שלי..אני לומדת בכיתה י"א עכשיו ואי אפשר לוותר על הכל ככה..חוץ מזה אני במשקל תקין וזה קצת מוזר להתאשפז ככה לא?


מקווה שתעני חגית