מה עשינו רע?

אני חייבת להגיד קודם כל שאת כותבת מקסים, העברת בדיוק גם את המחשבות שלי היישר לדף.
אמנם אני לא בגילך, אמנם אני לא בולמית(טפו טפו טפו), אמנם אני משערת שלא עברנו את אותו דבר, אבל ההתעסקות באוכל .. בדיוק.
אני בעיקרון ילדה שמחה, יפה, נהנת, אבל מאז ההתחלה של ההפרעות האכילה יש לי מן ענן כזה שתמיד מעליי, מנסה להזכיר לי שיש איזה ג'וק קטן במוח שמסרב לצאת, אני קוראת לו " התעסקות מיותרת", כי זו באמת התעסקות מיותרת באוכל.
אני כועסת על עצמי כלכך שהתחלתי עם כל זה בכלל, שעכשיו אני לא יודעת אם אני באמת אצא מזה, למרות שאני כלכך רוצה.
אין לי מושג לאן נכנסתי, ולמרות שרק עכשיו התחלתי את דרכי החוצה, אני עדיין מודאגת.
כי לפעמים אני רוצה לחזור לתקופה השחורה, לפעמים אני רוצה להקיא, לפעמים אני לא רוצה לאכול.
זה מעיק, זה נותן תחושה שאולי אני אשאר כזו לתמיד .. ?
אני ממש לא רוצה, אני רוצה למחוק הכל, אני מבטיחה לעצמי בכל פעם מחדש שאני אעשה הכל, אבל אני נופלת, המחשבות הורגות אותי.
אני רק בת 13 !! 13 !! אני כבר מתחילה לבכות .. איך נתתי לעצמי לבזבז את החיים שלי בגיל הכי נפלא, כלכך מוקדם ? :(
אני מצטערת שכתבתי לך הרבה, הייתי חייבת להוציא.
שיהיה לך בהצלחה, שיהיה לכולנו בהצלחה.
לעולם לא למחוק את החיוך(:

הי אני מאוד מזדהה איתך
אני כלכך שקועה שם כלכך רע לי שזה צורם..אני בן אדם טוב,יש לי המון חברים אני נראית מעולה
במשקל תקין ,אני רוקדת שזה הדבר הייחיד שעוד נשאר לי!
מחוץ למפלצת הזאת שיוצאת כשבא לה....
אני כבר התייאשתי מלהילחם הרי זה קל לוותר אני רוצה לעזור לכולם
אך לעצמי אנני יכולה ...
בכול מקרה , גרמת לי להזיל דמעה ,כי אני אולי יום אחד אהיה שמחה ומאושרת
אולי היא תוותר לי לא יודעת ,אני עוד בודקת את זה כבר 7 שנים
יום טוב