בעסה

קודם כל, מה שאת מספרת על הניסיונות להתאבד מאד חמור ומאד מדאיג, וחשוב לשתף בכך את האנשים שאחראיים לשלומך - גם אם יש בכך קושי. זה טוב שאת בטיפול, וחשוב לנסות להתחייב ולשתף פעולה בטיפול גם אם לא בכל רגע מרגישים שינוי או התקדמות, ובוודאי שלא לאפשר להפרעה להוביל אותך למצבים מסוכנים. מה שכן, כשמדובר בהפרעות אכילה חשוב שהטיפול יהיה ממוקד בנושא ועל ידי אנשי מקצוע עם מומחיות בתחום, ואני מקווה שזה המצב אצלך. אם אין ברירה, כמובן שגם אשפוז היא אופציה שקיימת וניתן לבדוק, אבל הדיאלוג על זה צריך להיות מול המטפלים שלך ומול המשפחה. בהצלחה בהתמודדות שלך.

זה בדיוק הקטע..
התחלתי ללכת לטיפול לפני כמה חודשים ואז יצא לי הסוד הגדול- ההפרעת אכילה.
אני לא בדיוק מדברת עם הפסיכולוגית על זה ואני די מנסה להתחמק (יש דברים אחרים לדבר עליהם לא חסרות לי בעיות). היא לא מומחית להרעות אכילה או משהו.
אני רוצה ממש להתאשפז. אבל אני לא במצב מסוכן או משהו (גיל 14, גובה 156 משקל- 44.) אני עכשיו אחרי ירידה של 6 קילו ומקווה לעוד.
אני החלטתי על דעת עצמי שיש לי הפרעת אכילה וחושבת שזה נכון.
הקטע הוא שההורים מבינים שיש בעיה, והפסיכולוגית גם אבל אף אחד לא שיתפתי ממש.
אם אני מבקשת, אני יכולה להתאשפז?

שלום נועם,
אני מבינה שאת מאוד רוצה להתאשפז, אך מנסה להבין מדוע דווקא אשפוז? את רוצה להתאשפז במחלקה להפרעות אכילה?
האם הצלחת בינתיים לשתף מישהו במה שעובר עליך לגבי הפרעת האכילה או באופן כללי (ניסיונות התאבדות למשל). יש חשיבות גדולה לשיתוף כי בדרך זו יוכלו לעזור לך.
אני חושבת שחשוב להבין מדוע את כל כך רוצה להתאשפז. יתכן וזו דרכך לספר ולקבל עזרה.
בכל מקרה, גם אם תפני לאשפוז וגם אם לא- חשוב להעזר ולשתף ולא להיות בכל זה לבד.
בהצלחה בדרכך