הערה למנהלי הפורום

... אבל אם אכן יש לו "הפרעה פסיכיאטרית" שדורשת טיפול רציני, מידת אהבתו או אי-אהבתו לעניין אינה רלוונטית. לא בקונוטציות ובסמנטיקה עסקינן, אלא בתוכן ובמשמעות.

יש הרבה אנשים שלא מבינים שהם בהפרעת אכילה . סמנטיקה היא מאוד חשובה במקרים כאלה . אם אני לא חווה את עצמי כבעל הפרעה פסיכיאטרית (שאצלינו , ההדיוטות, מתורגמת לטיפול תרופתי , אישפוזים וכדומה) למה שאחשוב שיש לי בעיה ?

והסמנטיקה אינה חשובה כלל. שנית - כל מופרע אכילה יודע שיש לו בעיה או שמשהו לא תקין וחמור מאד קורה לו. טבעה של הפרעת אכילה להשתלט על חיי קרבנה עד לחורבנו המוחלט - נראה לך שמה שמשנה זה משחק המינוחים "הפרעה פסיכיאטרית", "הפרעה פסיכולוגית" או - שומו שמים - מחלת-נפש לשמה? ואם תסתפקי "רק" ב-"הפרעה פסיכולוגית", מצבך ייטב? מסופקני. כי אם יש לך בעיה - היא כאן כדי להישאר עד שתילחמי בה, ולא משנה כיצד תכני אותה, וכל שכן בעיה כה חמורה שעלולה להרוג.