בולימיה

שלום,
לאחותי הפרעות אכילה כבר שנתיים וחצי. זה החל באנורקסיה ועבר לבולימיה במשך הזמן. מתאפיין באכילה מוגזמת שאינה נורמטיבית, הסתגרויות בחדרים ומן הסתם הקאות. בחודשים האחרונים היא כביכול עברה את זה אבל הדפוסים ממשיכים ואני בחשד שחזרה לסורה לאחר זמן קצר, רק שעכשיו היא יותר מתוחכמת כדי שלא יגלו. גיליתי על דפנות האסלה סימנים לכך, הראיתי לאמי והיא אינה בטוחה שזה אכן קיא אלא ייתכן שאריות של number 2 (מצטערת על הבוטות). מבחינתי אין פה ספק. המשפחה מעדיפה להתעלם או לתת לה כל מה שהיא רוצה כדי שלא יהיו לה התקפי זעם. לדעתי זה רק מעודד את ההפרעה. מה עלי לעשות? איך להתמודד איתה? עימות מכיווני בעבר גרם להתרחקות שלה למשך זמן מאוד ממושך. אני יודעת שהתרחיש הכי טוב היה הצבת גבולות מצד הורי כהתניה שתלך לטיפול ואני כמעודדת ותומכת מהצד אך אם הורי אינם עושים את עבודתם, אולי אני צריכה להיות "הרעה" ולעמת אותה עם המצב?