אמא כנראה בולימית

מה שאת מתארת נשמע מסובך מכמה בחינות: לקושי לנהל דיאלוג ישיר עם מישהי הסובלת מהפרעת אכילה ומכחישה את הבעיה, נוסף גם הקושי של בת שצריכה לקחת על עצמה את התפקיד ההורי ולדאוג לאמה. כל מה שאני יכול להציע לך במצב המורכב הזה זה לנסות ולדבר באופן גלוי וישיר על חששותייך, ולבטא עמדה תומכת ומוכנה לסייע. אם תרצי את מוזמנת להתקשר לקו הסיוע להפרעות אכילה ולברר לגבי אפשרויות טיפול שונות, אך אמך אישה בוגרת, ועל מנת לקבל עזרה היא תהיה מוכרחה להכיר בבעיה שלה ולגלות נכונות לטפל בה. במידה ותבחרי להתקשר, אולי תוכלי לספר לה על השיחה שקיימת, ואף להציע לה את המספר על מנת שתעשה בו שימוש בעצמה.

שלום עדי,
אני מסכימה עם מה שלירן ענה לך, אכן יש קושי גדול בלקיחת התפקיד ההורי במקרה שלך. עם זאת, רציתי להוסיף שתוכלי לפנות לקרוב/ת משפחה שקרובים לאימך, או לחברה טובה או כל אדם אחר שקרוב אליה ולשתף אותם. לעיתים להורה קשה להודות על בעיה אל מול ילדיו, ויותר קל מול אנשים אחרים.
שיהיה בהצלחה