לחסום מסרים מהסביבה

היום אני אספר על גיסי האהוב , בעלה של אחותי הגדולה . האיש הזה מכיר אותי מגיל 13 . אז הוא היה גבר צעיר בין 28 ( היום הוא מעל 50 ) . אבא שלי נפטר כשהייתי צעירה יחסית (גיל 13 ) וגיסי נכנס לתפקיד התחליף מהר מאוד . הוא ליווה אותי כל החיים שלי : מבקר אותי בצבא בכל מיני בסיסים נידחים , מעביר לי את החפצים במעבר דירה , לוקח ומחזיר אותי משדה התעופה.
כפי שסיפרתי בעבר , כשהפסקתי להקיא התחלתי לעלות במשקל. את סוד הפרעת האכילה שלי את מה שאני עוברת ועם מה אני מתמודדת בחרתי לספר רק לפסיכולוגית שלי ולשתי חברות טובות בלבד.
האחיות הגדולות שלי חשו ברגישות המיוחדת שלהן שמשהו עובר עלי ולכן ,בחוכמה ובטקט, בחרו לא להעיר לי על זה אפילו לא מילה אחת . אבל גיסי היקר לא ניחן ברגישות הזו ( גבר, מה לעשות )
בהתחלה היו הערות קטנות (תפסיקי לאכול כל כך הרבה ,בטח כבר אף בגד לא עולה עלייך ) ושיחות "התערבות " (תראי איך השמנת , ככה לא תמצאי בן זוג , עוד תגמרי כמו אמא שלך ) .
זו התמודדות קשה מאוד כי היא באה ממישהו מלא בכוונות טובות , אהבה ואיכפתיות שמכיר אותי המון שנים .לאורך כל הדרך לא מצאתי אומץ או יכולת לספר לו את האמת .
אחרי כל שיחה או הערה התמלאתי במבול רגשות שנעו בין כעס נוראי (עליו ועל עצמי) עלבון , רצון לאכול , רצון להקיא , רצון לוותר . רציתי לזרוק לו את האמת בפנים , רציתי להרעיב את עצמי חודש כדי להראות לו מה זה , רציתי לספר לו בשקט מה אני עוברת . לא עשיתי כלום מאלה . בסופו של דבר הסברתי לו שזו תקופה ושהכול יהיה בסדר. עיקר התהליך פה היה שלי מול עצמי
להיות חומה בצורה מול המסרים האלה
להבין שזה (להפסיק להקיא ) זה הדבר הכי נכון
כל הדברים שלו מחליקים כמו טיפות מים על חומת ההחלטה שלי .
אני אצא מזה ואף אחד לא יזיז אותי .
אתמול פגשתי אותו אחרי שלא ראיתי אותו חודש (היה בחו"ל ).הוא אומר שרזיתי .
הוא צודק .
אני יורדת במשקל ועודפי ההחלמה הולכים ונעלמים . בלי הקאות , בלי הרעבות .
שיהיה שבוע טוב .