קצת מפחדת מאוכל השבוע

היי תמר אני נלחמת בבעיה דומה...יש לי בולמוסים אומנם אני לא מקיאה אחריהם אבל המחשבה על ההקאה עוברת לי בראש כל פעם מחדש.

זה מפחיד, שאני בבולמוס אני מרגישה כאילו אני לא בהכרה אני פשוט אוכלת הכל מהכל !
וההרגשה אחרי זה אי אפשר לתאר עד כמה היא נוראית.

ראיתי שרשמת שכבר תקופה ארוכה לא היה לך בולמוס...איך עשית זאת?? החיים שלי נהרסו בגלל זה, נמאס כל הזמן לחשוב על אוכל...רוצה להיות נוראמאלית...

הי לך . הרבתי לכתוב בפורום הזה על תהליך ההחלמה שלי (שארך כשנתיים ,אחרי כ 19 שנים במחלה הזו ) בגדול , עשיתי טיפול פסיכולוגי ארוך ומקיף שהציל את חיי (לא פחות) . אני ממליצה לך בחום לעשות את אותו הדבר . אני בריאה יותר היום אבל כמו כל ג'אנקית טובה , יש לי נסיגות כמו שהיה לי עכשיו .
אני יכולה להבטיח לך שהמחשבות האלה והרצון הנוראי הזה לאכול הוא כמו כמיהה לסם שמטרתו לטשטש משהו אחר , איזה כאב או חסך.
אני למדתי בטיפול שלי להפריד בין אוכל לרגשות ולאהוב את עצמי הרבה יותר .
בקיצור , לכי לטיפול , תתמודדי עם הסיבות שמביאות אותך לאכול .
שיהיה בהצלחה
תמר

הי תמר, אני תמיד קוראת את ההתגובות המקסימות שלך .. איך שהו אני תיד נמשכת לשם, אני מתעניינת מה קורה איתך וחשוב לי לשמוע ממך, למרות שאני לא מכירה אותך.
הבעיה שהצגת בהודעה הזו מזכירה לי אותי, גם אם אין לי עבר של הקאות וגם אין לי עבר של הפרעות אכילה שנמשך יותר משנה (למזלי..), אבל זה מזכיר לי אותי בהרבה בעיות דומות שקשורות לכל התקופה שעברה עליי(ואולי עדיין עוברת עליי) לגבי ההפרעות אכילה וכל המחשבות האלה.
אז בכל מקרה .. שאלת אם למישהו יש עצה, ת'אמת שאני לא מתמחת בזה יותר מדיי, רק מניסיון רב על עצמי .. ו'רק' מהניסיון הזה אני כבר יודעת המון ויש לי כבר הרבה דעות לגבי ההפרעות אכילה וכל ההשלכות שלהן.
לכן הדבר הכי חשוב לי להגיד לך הוא קודם כל שאת חזקה- ואת יודעת את זה טוב מאוד, לדעתי הדבר הכי טוב לעשות ברגע שנופלים ומאבדים קצת שליטה, לא משנה אם זה קשור לאוכל או לא, הוא פשוט להסתכל קצת אחורה .. תקראי את התגובות המדהימות שכתבת לא מזמן, שאת שמחה שיש לך שליטה על אוכל ושאת שמחה מהמצב ושהוא משתפר.. תזכרי שאת יכולה לחזור למצב הטוב הזה, וברור שזה תהליך ארוך ולכן יהיו לך עוד עליות וירידות, אבל את תמיד צריכה לזכור מה באמת טוב בשבילך וכמה חזקה את, את יודעת שאת מסוגלת ואת תעברי הכל כמו שרק את יודעת .
אז המון המון בהצלחה, מצטערת אם (שוב) לא יצאתי ברורה בחלק מהתגובה.

היי בנות...אני לא יודעת למה לא נכנסתי ולא ניסיתי לקבל תמיכה מהאינטרנט עד עכשיו ..התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית אני עדין סקפטית לגבי העזרה שלה עם הבולמוסים...אני מנסה בכל זאת כי אני לא מסוגלת לחיות עם מחשבה רק על אוכל...לא הגיוני יותר.

חשוב לי להגיד לכן ובכלל לכל מי רושם את הרגשות והבעיות שהוא נתקל בהן...זה עוזר , זה עוזר לדעת שאני לא לבד...שיש כמוני שמתמודדים עם אותו דבר...אני רושמת את זה ויש לי דמעות בעיניים. בחיים לא חשבתי שיש אנשים שסובלים כמוני מבולמוסי אכילה....אז פשוט רציתי להגיד לכן תודה..משום מה אתן מחזקות אותי...אז שוב תודה ...ולפי מה שרשמתן אני מרגישה צורך להגיד שאני גאה בכן כי מי כמוני יודעת עד כמה קשה להיות עם הפרעת אכילה...וזה מצחיק להגיד, אבל זה ממש התמודדות יום יומית עם המקרר..

אני מכירה את התחושה של לחשוב שאת לבד, ואני מקווה שאחרי שאת רואה שלא אז תביני שאת מסוגלת, כמו שיש הרבה בנות שהצליחו ומצליחות להתמודד.
אני מאחלת לך המון בהצלחה, את חייבת תמיד להאמין בעצמך ולהבין שנכנסת לאיזה שהו ממאבק או תהליך .. ואת מבטיחה לעצמך שאת עומדת לעשות אותו "כמו גדולה", למרות כל הקשיים.
הקשיים והמכשולים האלו לא נועדו להפיל אותך, הם רק נועדו להראות לך כמה חזקה את כשאת עוברת אותם !!
בהצלחה :)

היי בנות...אני לא יודעת למה לא נכנסתי ולא ניסיתי לקבל תמיכה מהאינטרנט עד עכשיו ..התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית אני עדין סקפטית לגבי העזרה שלה עם הבולמוסים...אני מנסה בכל זאת כי אני לא מסוגלת לחיות עם מחשבה רק על אוכל...לא הגיוני יותר.

חשוב לי להגיד לכן ובכלל לכל מי רושם את הרגשות והבעיות שהוא נתקל בהן...זה עוזר , זה עוזר לדעת שאני לא לבד...שיש כמוני שמתמודדים עם אותו דבר...אני רושמת את זה ויש לי דמעות בעיניים. בחיים לא חשבתי שיש אנשים שסובלים כמוני מבולמוסי אכילה....אז פשוט רציתי להגיד לכן תודה..משום מה אתן מחזקות אותי...אז שוב תודה ...ולפי מה שרשמתן אני מרגישה צורך להגיד שאני גאה בכן כי מי כמוני יודעת עד כמה קשה להיות עם הפרעת אכילה...וזה מצחיק להגיד, אבל זה ממש התמודדות יום יומית עם המקרר..

מנסה יקרה , תודה על התגובות שלך . הם מעודדות ומחממות את הלב. עשיתי בדיוק מה שהצעת לי וחזרתי להודעות הקודמות שלי , לקרוא אותם , להיזכר באפטימיות וביופי של ההחלמה . זה עזר לי מאוד ואני מרגישה הרבה יותר טוב, יותר בשליטה .
ולך מבקשת עזרה , צפוי לך תהליך ארוך מאוד ולא קל אבל בסופו יש אור . אני נורא מתחברת לתחושת הלבד שלך . הבולמוסים וההקאות היו הסוד הכי כמוס שלי במשך כמעט 20 שנה .
אף אחד לא ידע . הייתי כמו בן אדם אחר בבולמוס האכילה ובהקאות מאשר הבן אדם שהייתי בכל תחום אחר בחיים שלי .
אני חוזרת ואומרת ושלא תחשבי אחרת : את לא אשמה או עצלנית או חסרת כח רצון . את אוכלת מתוך צורך עמוק אחר שאותו תגלי בטיפול שלך ותמודדי איתו . אחרי זה הכל יהיה הרבה יותר קל אבל זה לא יקרה מייד . אני הפסקתי קודם כל להקיא . אבל הבולמוסים המשיכו והעלתי במשקל . עכשיו אני בלי בולמוסים כמעט והמשקל יורד ויורד ויורד אבל בצורה בריאה , איטית שקולה ומחושבת . ותוך כדי אני ממשיכה את התהליך עם עצמי , מתמודדת עם הפחדים והכאבים. כל מוקש שאני מתמודדת איתו (לדוגמא היחסים עם אמא ) ומשלימה איתו ,הולך ופוחת הרצון שלי לאכול כשרע לי . אני פחות עסוקה במחשבות על אוכל . אני לא חושבת שהייתה לי תקופה בחיים שהייתי בה יותר שלמה ומאושרת מאשר עכשיו . הדבר היחידי שאינ מתחרטת עליו הוא שלא עשיתי את כל התהליך הזה לפני . שיהיה לך בהצלחה בטיפול ותבואי פתוחה וחיובית כי זה עובד. בהצלחה . תמר